המציאות מחייכת אלי שוב

מה-16.9 השנה עוד לא עדכנתי את בלוג המסע שלי.

נראה כאילו אדם אחר כתב אותו אז.

מעניין לי איך העולם מתגלגל לו לנגד עיני, לפחות אצלי...

פרידות הן דרך חשובה מחיי... מעניין מאז שאני זוכרת את עצמי, המקום שמאפיין אותי ביחסים עם גברים, איתם עשיתי את הצעד הזה לא פעם, להתנתק מהם מיוזמתי... בתחושה שהיחסים איתם גורמים לי לקושי.

אולי זה המקום לברר עם עצמי מאיפה יש לי את ההרגל הזה.

בגדול, אני יודעת בוודאות מזה גיל מאוד צעיר שאני רציתי לשלוט במה שקורה לי ביחסים ופחדתי להיפגע וכאילו ידעתי איפה הגבולות שבהם אני אגלוש למצבים מסוכנים מבחינתי.

אותו מקום שבו אאבד שליטה על מצבי והמין יטריף את חושי ואת מחשבתי ללא הגיון ברור.

אולי זה התחיל מהאהבה הראשונה שלי, ששם חיי המין שלי היו מדהימים, הפעם הראשונה שגיליתי מה גבר יכול לעשות לי ומה הוא עשה לי.

כאשר החליט לנסוע לחו"ל ללמוד (בלעדי, בהצעת אמו). לקח לי שלושה חודשים להשתחרר מהאטרף שהוא גרם לי. (כפי הנראה אמו ידעה).

אני זוכרת עד היום – שלושה חודשים של חלומות ארוטיים, של תחושת אובדן של משהו חזק כל כך, עד כדי שלאחר שלושה חודשים – החלטתי ללכת למסיבת קריסטמס ולהרים את הגבר הראשון שידבר אלי ואוכל לחוש את מגע ידיו – לא יודעת – אולי זה נקודת המפנה של לדעת להט המיניות, להט המגע הגברי... אולי זו הפעם הראשונה שהבנתי מה ואיך אני מגיבה למין, שאני מכירה את המיניות שלי.

אחר כך, כבר ידעתי... והיחסים ביני לבין גברים היית בעירבון מוגבל.

אני מאלה שמתבשלות לאט והתבשיל הולך ומשתפר עם הזמן.

הבעיה עם התבשיל הזה, שאחר כך קשה מאוד לאכול דברים אחרים, שאחר כך מתמכרים לטעם הספציפי הזה.

אם הכול היה כל כך טוב, מזמן הייתי נמצאת עם בן זוג ראוי, אך לא כך הם פני הדברים, כי, עם החבר האחרון גילה לי את זה, המין זה לא הכול במערכת יחסים. יש עוד כמה מרכיבים שאם אלה לא מתקיימים, המין הופך לטכני, עקר ומבאס.

זה לא בגדר לוחצים על הכפתור הנכון! ובאה אל המנוחה והנחלה.

אהבה אמיתית מורכבת מהרבה מרכיבים ומין הוא אחד מהם, אך לא רק. לראיה יש הרבה שהמין אצלם לא כל כך, אך יש דברים אחרים שמחזיקים אותם ביחד.

טוב נו, מחזיקים אותם ביחד (ניסוח מעניין לא?)

היום אני הרבה יותר מפוקחת לגבי זה ואני יודעת שמין לא מספיק לי, רצוי, אולי חובה, אך לא רק.

ממרום גילי אני יודעת שהדרישה שלי עלתה מדרגה, זה קשה יותר, מורכב אך לא "בלתי אפשרי", כי זה טעם החיים, השאיפה לאהבה, לאהבה שאני מניחה שמעט מגיעים אליה.

כי זו שאיפה שמשתנה עם החיים, היא דינאמית, היא משהו "ללא מלים".