כל חיי הצעירים התאפיינו במניפולציה.
כל חיי הבוגרים התאפיינו במאבק ביני לביני להחליט אם לוותר או להילחם.
השלב השלישי, היה להבין איך זה עובד.
היום, אני ממש לא שם.
מעניין.
אתמול, קראתי פוסט של שדות ונקלעתי בתגובות בדיון על מניפולציה.
זה החזיר אותי לשאלה הכואבת הזו.
למה כואבת?
כי היו לי הרבה מקרים שבהם זה כאב, אפילו כאב מאוד.
אך היום כשאני רואה את הדברים בפרספקטיבה ולאור כל מה שאני חוויתי כדי לפתור ולהבין, זה די מצחיק אותי.
כשכואב זה לא מצחיק, אני יודעת.
אך אני שמחה שאני יכולה לצחוק.
דרכנו רצופה כאבים, כך אנחנו גדלים.
בדיוק היום, כאשר אני חוזרת לחיים, אני נדרשת לנושא המניפולציה שוב, אך אני בוחנת אותה לאור מה שלמדתי, האם זה אותו הדבר מאשר כאשר הייתי צעירה.
בגדול, אני מבינה שהחברה שלנו מבססת את דרכיה על מניפולציה.
הפרסומות הן מניפולציה, הפתרונות שהחברה מציעה לכל אחד ואחד מאיתנו הם מניפולטיביים.
זה שם המשחק.
כמובן שהיום אני יודעת שיש מעבר למניפולציה, אז לא ידעתי.
אך כקרבן ישיר של הגישה, הפכתי את נושא המניפולציה לנושא מרכזי בחיי.
האבסורד, שעושה המניפולציה אינו תמיד מודע לכך שהוא עושה כך, ואם הוא כן, הוא מספר לעצמו שהמניפולציה שהוא עושה הינה "טובה" ולכן מותר לו.
למה אני מתייחסת למין זכר?
כי על פי רוב נתקלתי במניפולציה גברית, אף שהיום אני קולטת שגם נשים עושות מניפולציה, ההפרדה נובעת מכך שהנשים קרבנות של מניפולציה יותר מגברים, עוד לא החלטתי לגמרי, אך מסתמנת מחשבה שמניפולציה היא המצאה גברית.
כעקרון, מניפולציה היא שימוש בידע שאתה קולט שאחר לא יודע, כדי לגרום לו לעשות מה שאתה חפץ.
זה כל הסיפור.
אני יודע משהו שאתה לא יודע, השאלה מה אני עושה עם זה?
הידע הוא ידע שמקורו בשכל, בהיגיון.
אין אדם בעולמנו שלא עושה מניפולציה, כולנו בזה, כל אחד ותחומו.
אני למשל, שאני אמא ומגדלת שלושה ילדים, כל הסיכויים שאצטרך לעשות מניפולציה על הילדים שלי, כדי שהם יעשו משהו שאני רוצה, זה בלתי נמנע.
ההבדל ביני לבין אדם אחר הוא פשוט, עד כמה המניפולציה היא מודעת, ועד כמה היא תת הכרתית.
אם אני יודעת שהנוכחות של הילדים שלי בבית ספר יכולה להיות גם מזיקה, שהבית ספר לא מקנה את כל הכלים הנדרשים כדי שהם יהיו אנשים מאושרים בבגרותם, שהם לומדים דברים שיעוותו להם את ראית העולם וייקח לי שנים לעזור להם להוציא אותם מזה ומצד שני נוח לי שהם הולכים לבית הספר, יש להם מסגרת, יש בתוך המסגרת את הילדים בני גילם, הם לומדים במסגרת את שהם יכולים ללמוד ששייך לשכבת הגיל שלהם, זה מה שנהוג.
כל מיני דעות שכאלה.
המניפולציה לרוב באה לפתור קונפליקט מסוים.
היא כאן ועכשיו.
כאשר המניפולציה היא מודעת, זה קצת יותר טוב, כי אז אפשר לתקן אותה בדרכים חלופיות.
קרי, לתת לילדים שלי לפעול בדרכם במקומות אחרים מאשר בבית ספר, לעזור להם ולכוון אותם להתמודד עם מה שהמניפולציה מציבה בפניהם, לעזור להם לראות את המציאות על פי קצב ההתפתחות שלהם ואיך שזה בא מצידם.
ללוות אותם ולהיות חלק מההתלבטות שלהם ולא נגדם.
זה מאוד תלוי בבן אדם והכנתו בחיים.
עד כמה אותו אדם שעשו עליו מניפולציה ער לדברים ומוכן לעשות שזה יהיה אחרת.
כן, יש גם אחרת בחיים, המניפולציה שזורה בתוכנו, מנצלת את חוסר הידע שלנו, זה לא מניפולציה טובה או רעה, זה מניפולציה, נקודה.
היות ויש לנו 24 שעות ביממה, במהלך 7 ימים בשבוע, השאלה מהי המידה שאנו מאפשרים לעצמנו בחיים להיות שם כל הזמן.
אם אתה ער למנגנון הזה שנקרא מניפולציה, אם אתה ער לכך שמניפולציה טובה לטווח קצר אך מזיקה מאוד לטווח ארוך, אם אתה יודע איך זה עובד עליך, ואתה ער ולא נרדם במשמרת, אפשר להתמודד עם מניפולציה די טוב.
לא תשובה חד משמעית כן או לא, אלא אולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
