החיים הם לא רק מלים, אפשר להגיד שהם בעיקר לא מלים, אך מאוד משמח אותי להיות נוכחת במצבים שבהם מישהו אומר במלים, או כותב, או משחק בסרט דברים שמתרוצצים אצלי בראש מזמן.
זה מחזק אותי, כי לרוב כשקורה דבר כזה, זה אומר לי, את חושבת "נכון", לעצמי, לא בשביל אף אחד אחר, רק בשבילי.
לכן, לא פעם אני מרגישה לא בנוח שאני אומרת או לא אומרת את דעותיי, כי אני מרגישה מאוד נוח לשנות אותם אם מישהו ממלל דעה טובה משלי. זה לא במסגרת של דעה/מלים, זה במסגרת של ביטוי נכון, אותו ביטוי שכאשר הוא נאמר ב"מדויק" הוא מקובל על כל בעלי הדעה האפשריים (דתיים, חילוניים, אשה וגבר, ילד ומבוגר) פרט לאטומים שגם הם לא ניתנים לסווג, האטימות לא נובעת מדעה, להפך האטימות היא בגלל חסימה של רגש).
לא פעם אני שוכחת מי עומד מולי (או מי מקשיב לי, או מי קורא אותי) כי לא פעם אני נתקלת ב"דעה" אחרת משלי ולא פעם אני מרגיזה בדעות שלי.
האמת, שדעה היא מקום שיוצר עימותים.
כל אחד בונה לעצמו דעה מאיפה שהוא רואה את המציאות, ולרוב אין אדם אחד יכול לחשוב באופן זהה לאחר.
לעומת זאת, יש מצב כזה, כמו מה שקרה אתמול, שי. דיבר על התבוננות צלולה (שזה אומר שמסתכלים על משהו בצורה נקייה – ללא שיחות שמלכלכות את השיחה – כמו למשל "דעות קדומות" שאין להן אחיזה במציאות (אך השתרשו בראש ולא זכו לבדיקה מחודשת האם להשאיר אותן או לזרוק?).
בחירות מאופיינת באותו ערבוב שבין הדעה הקדומה לבין מה שקורה כאן ועכשיו.
המון רגשות, המון בלבול, המון דעות – כל אותם דברים שמונעים שהאדם יהיה "מדויק" בביטוי שלו.
במציאות המלים יש לגיטימציה לדברים כגון: תחרות, פוזה, מראית עין, סטטוס, מקובלות מוסכמת (דעות קדומות), במציאות הזנית יש רק טוהרה של כל אלה, ניקיון מילולי, עשייה מדויקת ואימון.
מושגי הטעות הם לצורך לימוד. מושגי הזמן הם, תמיד למציאת כמה זמן ביום לעצירה וישיבה ללא מעש.
הדוקטרינה מאוד מאוד נוקשה אך מאפשרת חופש מלא.
אין דברים של תעשה - לא תעשה.
אין דעות קדומות בכלל, יש טקסים שהם המסגרת שיוצרת את האימון, שמוכח מזה אלפי שנים, דור אחר דור, ללא פוליטיקות, שכך התנהלו הדברים המדויקים.
זה בכלל לא תיאולוגי – זה כל כך, אבל כל כך חופשי שאני עד היום מסרבת להאמין שזה יכול להיות קיים עד אשר אני מגיעה למרכז זן ותוך שנייה מוצאת את עצמי עם אנשים שגרים כל אחד במקום אחר, בגיל אחר ועם סיפור שונה יושב יחד עמי לזמן קצוב בשקט מוחלט ולא מתוך כפיה, אלא רק מרצון חופשי.
המאופיין בקבוצה שהיא מעורבת, גילית ומגדרית.
המורה הוא הצעיר והמבוגר הוא התלמיד, וגם אני שזה שמקרוב באתי, מחוברת לידע והתרגול כאילו אני המצאתי אותו, גם מבלי שידעתי את מהות התרגול, רק שמעתי ואולי ראיתי ב-TV (כלומר דעה קדומה).
העיניים נסגרות לי - - אתמול היה יום יפה אך עמוס – לילה טוב.
כל פסח הילדים אצלי, כי אבא שלהם נוסע לטיול אתגר בדרום אפריקה.
נושא הטיולים היווה ביחסים בינינו סלע מחלוקת מאוד חריף.
עם השנים הילדים גדלו והטיולים קבלו אופי אחר, בימינו בעיקר כסף, למרות שכשהתגרשתי ניסיתי להכניס את זה להסדר, אך לא הצלחתי, זו הייתה נקודה רגישה שבה נוצחתי וויתרתי.
היום שהילדים גדולים ועסוקים בעניינים שלהם, הנושא פחות מפריע לי.
היום מה שעשוי להפריע לי שאין לי אוטו, דבר שמונע מאתנו להיות ניידים. לשמחתי, האקס שלי משאיר את האוטו לבת, כך שאולי מהצד הזה נזכה לעדנה.
מה? הדברים מתחילים להסתדר מעצמם?
מאוד מוצא חן בעיני מה שקורה לאחרונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
