החיים מאוד ברורים לי, כל יום יותר ויותר ברור לי מה אני רוצה וגם מצאתי את הדרך להתנהל בצורה לגמרי שקטה מבלי להוסיף לכך תוספות מיותרות.
עדיין אני רחוקה מלהיות במקום הנכון מבחינתי, אך אני מניחה שהכול יסתדר עם אני הולכת בדרך הנכונה לי.
ככל שהזמן עובר, ברור לי יותר ויותר, שהדרך שבה אני הולכת היא, היא הדרך הנכונה מבחינתי.
ככל שהזמן עובר, אני מצליחה למלל ולהסביר לעצמי בצורה הגיונית יותר מה שקורה ולראות בבהירות את התמונה הכוללת.
אני לא מתווכחת עם אף אחד.
למען האמת, יש לי כיום אנשים שכשאני מדברת איתם הם קולטים בדיוק על מה אני מדברת ואני לא צריכה לדבר הרבה.
למשל... היום דברתי עם הגיסה שלי ולמרות שלא דברנו הרבה זמן והיו הרבה נושאים לשיחה, זה הלך בתיק תק, מילה פה, מילה שם, התעדכנו והשיחה קלחה לגמרי.
לעומת זאת ישנם אנשים שכל כך מסובכים בעצמם שאיתם קשה מאוד לנהל שיחה שכזו.
איתם אני מנסה היום להתארגן כך שלא אפול למלכודות שהם יצרו לעצמם עם השנים ולא מוכנים לוותר עליהם.
אני לא מתכוונת להיות בשום מלכודת של אף אחד אחר.........
אני לא מוכנה בשום פנים ואופן לקחת אשמה לעשייה של מישהו אחר.
ובעיקר אני מדברת על כל אותם אנשים שנתתי להם להיכנס לחיי והם מאוד משמעותיים לי והם גרמו לי לקשיים מרובים. ועדיין גורמים לי לקשיים, אני נתתי להם. כמו למשל האבא של הילדים שלי. היום אני לא אתן לזה לקרות יותר. היום, זה בגדר סערות בכוס מים.
אלה סערות קטנטנות שכאלה שעוברות ולאחר כל אחת מהן אני לומדת עוד משהו
וחוזרת לשהות בתוך הכוס הצלולה שלי שמשקפת את הבחוץ ונותנת לראות את הבפנים העמוק והכול ברגיעה מוחלטת.
אני נופלת, אני מתרגזת, אני כועסת, אני מעבדת את הכעס, ואני יוצאת נקייה ומחוזקת יותר.
מתבוננת ניחוחה. יודעת את הגבולות שלי, יודעת על מה אני יכולה להתמקד ועל מה אני יכולה לוותר.
הכול ברור.
למשל, בימים האחרונים הילדים שלי עשו כל מיני דברים שהיו קשיים מוכרים.
כולל האקס שלי, שהוא בגדר הילד הקשה ביותר שלי, כיוון שהוא לא קולט שהוא מתנהג כמו ילד למרות שהוא לא הילד שלי. ואין לי מנדט להיות אמא שלו, אך הוא הופך אותי לכזו.
למשל, עם הבן שלי, שעשה אתמול משהו שכמעט חנקתי אותו, לא דפקתי חשבון ונתתי לו להבין שהוא הגזים בצורה דרמטית.
לאחר שאתמול הוא בכה מהתגובה שלי והלך לישון מבואס וכל היום הבוקר בכה ועיבד את העניין עם המורה שלו.
חזר מהבית ספר כשבפיו בשורה "אמא, את צודקת מאה אחוז, אני לוקח על עצמי את האחריות על מה שקרה, לא הייתי בסדר וגם לקחתי אחריות לתקן את העניין כך שלך אין מה לעשות, הכול מסודר. אני מתנצל אם גרמתי לך לעוגמת נפש ואני מבין למה כעסת עלי."
האמת שאחרי מה שהוא עשה, מאוד מאוד כעסתי ולא כדי שהוא יגיד מה שאמר, אני פשוט כעסתי ולא הסתרתי את זה. והוא באמת באמת נפגע ממני.
אך מעז יצא מתוק.
היחסים בינינו הם מספיק חזקים כדי שהוא יבין שמה שקרה אתמול אני לא הגבתי כאדם ששונא אותו, אלא בצער רב בתסכול אינסופי.
אך הפסקתי לקחת את האשמה עלי, אני פשוט כעסתי וזהו.
הילדים שלי לא רואים אותי כועסת, כי האקס שלי תמיד אמר שאני סבלנית בטרוף.
(טוב, נו, כל אחד והדרך שלו). אני לא ראיתי את זה כך. וכשאני כועסת, אני כועסת, כי זה באמת מרגיז אותי.
ומה שקרה אתמול היה כל כך ברור, שלא היה ספק בכלל שהכעס שלי היה מוצדק לגמרי.
בכל מקרה, עם הילדים הקטנים הסתדרתי.
עם הבת שלי קצת פחות.
כשהיא רואה אותי כועסת היא לא מצליחה להתמודד איתי.
קשה לה.
לידה, אסור לי להיות כועסת.
חלק מהכעס אכן נוצר בגלל הבן שלי.
החלק השני נוצר בגלל האקס שלי ובגלל הבת שלי.
עיבדתי, הורדתי את זה למילים, קלטתי את הסיטואציה, הצלחתי למלל את זה ומקווה.
אני שמחה לדעת שמחר אקום בן אדם חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
