כתבתי
ב-24 ומחקתי הכל.
חמשת
הימים בלבלו לי את הראש לגמרי .
החיים
שלי משתנים לאחרונה, לפני כשנה התחלתי ליפול על הרצפה ולבקש מאח שלי הצעיר לעזור
לי וזה שינה לי את החיים לגמרי. (הוא בן 55 ואני 60)
קודם
תפקדתי עצמאית ולא נתתי דו"ח לאף אחד ובמהלך השנה האחרונה חיי השתנו ורק היום
אני מדברת על זה במילים.
הכנסתי
לחיי עזרה כדי לא להכביד על אחי אבל מי שנכנס בלבל אותי, לא בכוונה, היום סוף סוף
הצלחתי להבין מה קרה לי.
עד ליום
זה – קודם הכנסתי את בעלי לשעבר ובחמש עשרה שנה אחרונה נותרתי לבדי מבחירה.
וואלה,
רגע, אני צריכה לעצור לעשות סדר.
אני מבוהלת כי למרות שטכנית אני יודעת בדיוק מה אני רוצה, דוקא בגלל זה אבדתי
את כולם. אף אחד לא אוהב אותי יותר, כי אני מעיזה לאחר 60 שנה להגיד בפה מלא מה אני
רוצה ובלי להתבלבל. עד עכשיו כולם הוליכו אותי ולא העזתי להתנגד כי לא ידעתי מה
אני רוצה, עדי שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה כולם מנסים לשכנע אותי שאני
טועה, כאילו דה!