דברים שרואים משם לא רואים מכאן וההפך.
מצאתי את עצמי בימים אלה עוסקת בסוגיה איך אני רואה דברים שקורים לי ביום יום.
ביומיים האחרונים לא יכולתי לעצור מעצמי מלראות את הקושי שלי עצמי ושל בני משפחתי.
אני יודעת שהם לא עושים את זה בכוונה להרע לי ואני גם יודעת שזה בפירוש עניינים של מודעות.
אך זה מצא אותי מתלבטת בנושא דווקא כי אני יודעת.
דודה שלי בת ה-77 זרקה לי אתמול משהו בדיעבד, כאילו, היא מסתכלת עלי מלמעלה ואומרת לי בצורה לגמרי ברורה (כך אמרה לי אתמול) ש"יש לי עוד הרבה הרבה מה ללמוד".
בגלל זה אני אוהבת את דודה שלי, השיחה בינינו היא מאוד לא יציבה.
יש ימים שהיא מדהימה באהבתה אלי ואל העולם ויש ימים שהיא זורעת רעל ללא משים ושונאת את כל העולם ואשתו ובניו.
זה משתנה ללא שום הסבר מיוחד, אני מתארת לי שלה יש, אך גם לא טורחת לספר לי אותו, אנחנו כבר בשלב הזה שהפסקנו להסביר.
אני משחקת עם התודעה שלי כל הזמן ומציבה לעצמי רפים איך להתקדם בתוכה ולשנות את הגישה הבסיסית שלי לחיים, אותה הגישה של כשאני קמה בבוקר, עוד לפני שצחצחתי שיניים והתרחצתי אני כבר שולפת, כי אלה השעות הטובות ביותר שלי.
אני מוקירה את השעות האלה ומבחינתי, אני הייתי נשארת בשעות האלה כל חיי, אך מסתבר שזה לא הולך כך.
כשאני רואה מישהו עושה פעילות גופנית אני מקנאה, כי גם אני רוצה שיהיה לי את כושר ההתמדה הזה, והנה, פתאום, על הבוקר, אני קולטת שיש לי כושר התמדה, לא בפעילות גופנית, אך בהתעסקות עם התודעה.
היא בורחת ממני די מהר ובמהלך היום אני ככל אדם, מסתבכת בנבכי הבלבול וחוסר העקביות שלי, אך הבוקר קמתי מבריקה.
על הבוקר, היא בקשה ממני את האוטו, ללא הודעה מוקדמת ועלי היה להחליט מיידית אם לתת לה או לוותר על האוטו.
החלטה קשה ב-6 בבוקר לא? כשעוד לא פתחתי עיניים.
אם הייתי עושה לה דבר כזה הייתי זוכה לקיטונות של הכל
……. אך מה שלבת מותר – אסור לאימא, האמנם?
מצד שני, אני לא יכולה שלא להקשיב לה ממקום אחר.
אז, ביקשה, אז לי יש את הזכות להגיד לא, אשר אמרתי, כי במהירות הבזק של 6 בבוקר, עשיתי עם עצמי חשבון מה הדברים שאני צריכה לעשות ושאלתי את עצמי אם אני צריכה הבוקר את האוטו, ואכן אמרתי לה לא.
אחר כך, בנסיעה לתחנה, ספרתי לה/לי כקוריוז, שכל חודש אני חייבת להכתים פעם אחת את המזרון בדם, וזה לא משהו מכוון והיא התחילה לנאום לי "את יכולה להימנע מזה וכו'" ועניתי לה בצורה סרקסטית (כי לא הייתי כלל מוכנה להתייחסות כזו) שאני צריכה לחשוב בתוך החלום, להימנע מלהכתים את המזרון. ועוד אני זוכרת שהתעוררתי באמצע הלילה והחלפתי תחבושת, והזרימה לא הייתה כל כך חזקה, כאילו שדון, באמצע הלילה כשאני ישנה, מזיז לי את התחשבות כך שטיפה, לא גדולה תגיעה בצורה מאוד מסתורית למזרון.
לא תמיד היא מגיבה כך
……. אני מסנגרת עליה בפני דודה שלי על סיפור שספרתי לה עליה.
איך מסבירים? הרי כולנו כאלה, לא?
אתמול ראיתי יחד עם בני חצי סרט על סוכנת מתאגרפים, משם כנראה עולה השיחה של הבוקר.
אה, שכחתי להגיד שהתעוררתי מגורדת כולי, מהזעה ודבר ראשון לפני שכתבתי התרחצתי כי זה גירד לי בטרוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
