החיים שלי שזורים בהרבה מחשבה והרבה רגש.
בשנים האחרונות שני אלה היו משחקים בי משחק פינג-פונג.
ידעתי ברגש, בבטן דברים שלהם לא היה לי מילים.
והיו לי דברים בראש שכשכתבתי אותם נראו לי בוסר.
והיית לי השפה החזותית, שאפשרה לי להוציא את הדברים מהבטן אל הנייר (היום על גבי המחשב) שפתחו לי אופקים עליהם לא ידעתי קודם.
הציורים שלי גילו לי את הסוד, אך הוא היה סמוי, הוא היה בשפת הסמנים, אותה למדתי לקרוא עם השנים ובזכות אדם יקר לי מאוד, רפי לביא.
ומהרגע שנתתי לאמצעי הזה דרור, העולם נפתח לפני.
הסמוי מהעין התגלה אל מול עיני.
אך עדיין היה משהו נעלם לגמרי.
היכולת לקרוא את שציירתי, קשורה ליכולת הרגשית שלי להפנים תהליכים בחיי היום יום ואלה דרשו עבודה נוספת, שלא קשורה לציור, שלא קשורה למחשבה, אולי זה קשור ליכולת להביע את זה במלים, לתובנות רגשיות.
ושם היו חסרות מלים.
למלים חשיבות במובן שהרבה פעמים הרגשתי משהו בלב, בבטן ולא מצאתי להם מלים וזה הטריף אותי.
למילים יש חשיבות גדולה עבורי, כנראה, היום בדיעבד אני קולטת את זה.
למלים יש תכונה אותה אני מאוד אוהבת, לברוא את עצמן מחדש, על סמך ההתנסות שלי, למלים יש את הכוח שאין לציור.
כדי שלציור יהיה את הכוח של המלים, אני צריכה שהאדם שמעבר לציור ידע על מה אני מדברת והיות ורוב האנשים לא מאומנים בלקרוא ציור, סמנים, סמלים.
לאנשים יש אינסוף דעות קדומות ולא נכונות לגבי ציור.
לאט לאט לא נשארו אנשים רבים שיכולים להבין את הציור שלי.
אפילו אני לא תמיד מבינה, מיד את משמעות הציורים שלי.
הגדולה היא שאני יכולה לקרוא אותם בשלבים מאוחרים יותר ולדעת את ההקשר ולדעת למה הם נבראו כך ולא אחרת.
טוב זה לא קומוניקטיבי לאדם בחוץ.
מכירה את זה.
אך יש לי מעריץ אחד שיודע וזה מספק אותי, ממילא אני לא מציירת לאנשים אחרים, אני מציירת לעצמי, הם הכלי שלי להבין את עצמי.
וכאן מתחיל מה שקרה לי אתמול.
אתמול נתגלתה לי אמת אותה ידעתי שנים רבות, עוד בשנת 1993, כבר אז עשיתי ציורים שהצביעו על מה שאתמול גיליתי.
מעניין, אני מרגישה שאני מתפתחת עם התקופה, עם המציאות, אני מרגישה חלק ממנה (למרות שיש דעה עלי שאני רחפנית), אני בדעה שאני לגמרי מחוברת, אל עצמי בטוח ואל התקופה ....... אני מעדיפה שלא להיות מחוברת במקומות שבהם ידי קצרה מלהושיע.
אז ככה, אתמול קבלתי אישור מדויק מה"שלטונות" מה היה הקושי.
קבלתי גושפנקה מלאה לכל התחושות בטן שהיו לי לאורך השנים.
יש אמירה שמסתובבת באוויר שאומרת שהילדים נולדים כדי ללמד אותנו שיעור על החיים.
אתמול קבלתי את התשובה למה הקדשתי חודשיים מחיי להתלבט אם להביא את תאומי לחיים.
יש לי בן שקוראים אותו אוהד, את השם אני בחרתי.
תחושת בטן? תחושת בטן.
ושנים שהוא מגלה את אופיו המיוחד ולי אין את התשובות איך להתמודד עם מה שהוא הביא לעולם.
עד אשר אין תשובות, מחפשים תשובות אלטרנטיביות כדי להשקיט את המחשבות.
לפני כארבע שנים הובחנתי כחולת טרשת נפוצה.
מסתבר שאני חולה במחלה הזו שנים, אולי מגיל צעיר מאוד.
רשמית כתבו שזה משנת 1995, לדעתי אני שם כבר הרבה קודם.
האבחנה גם הפחידה אך גם הרגיעה אותי.
נרגעתי כי סוף סוף הבנתי דברים שקרו לי ולא היה לי להם תשובות ואף לא העזתי לדבר אותם, כי לא חשבתי שהן דורשות הסבר, אך לאחר האבחנה חלק מחיי התארגן.
חשבתי שבזה סיימתי את חיפושי.
עד אשר אתמול, שמעתי בצורה נחרצת ולראשונה שבני מאובחן ב-ADHD.
נו טוב, שמעתי על זה מפי חברים.
ידעתי שיש ילדים רבים שמאובחנים כך.
אני לא מייחסת חשיבות רבה מדי לאבחונים, פרט למקום שבו יש סמנים שמסבירים התנהגויות מסוימות.
ואז התברר לי שגם אני ADHD ולכן לא יכולתי למצוא תשובות לאיך להתייחס אליו, כי אני לא מצוידת בהבנת דברים מהותיים שאני חייבת לדעת אותם, בהתנהגות, כדי לדעת לשלוף תשובה בהתאם למצב.
המשמעות של המושג הוא ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVE DISORDER.
ההגדרות מתוך הספר המקצועי DSM בו משתמשים פסיכיאטרים להגדיר את התופעות השונות הוא תחום ההתעסקות של האקס שלי ולא שלי.
אך התופעה היא שלי ושל בני.
וזה אומר שכולנו צריכים להשתמש בזה להבין את כללי המשחק.
למזלי ולשמחתי, גיליתי את זה כל עוד אני בחיים ויש לי את היכולת לעשות תיקון, ואני בת 50 ובני בן 9 וכל החיים לפניו.
את התיקון שאני עשיתי לתופעה שקרתה אצלי, עשיתי בדם יזע ודמעות.
לבני יחסך כל המאבק הזה.
הוא יכול ליצור לעצמו את הכלים בגיל הרבה יותר צעיר להתמודד עם התופעה ולהיות שלם עם חייו וממקום נפלא, עם הורים מודעים ומבינים עניין.
יש לזה השלכות רבות לחיי, כי מסתבר שאני קודם כל צריכה ללמוד להתמודד עם התופעה (מה שלא עשיתי בזמן אמיתי, בגיל המתאים) וגם ללוות את בני למקום אותו הוא יבחר על סמך ההכרה של כולנו את התופעה.
כשמעבר לאבחון, מסתבר שהוא על גבול המחוננות. קרי, כנראה בגלל הADHD לא מבטא במלואו את יכולתו האינטלקטואלית שלו.
אתמול ירדו המון מריבות שהיו על רקע חינוך, התייחסות לחיים ודעות שהאקס שלי היה לו עלי.
אתמול גיליתי שיש דברים רבים אחרים שהאקס שלי יצטרך עוד לעבד בזמנו החופשי, אם בכלל ירצה, אך זה לא קשור אלי כלל, אני התנתקתי.
אני קבלתי את התשובות המדויקות ביותר לכל ושוחררתי לגמרי מדעות שקבעו עלי.
זו הרגשה נפלאה.
אני צריכה ללמוד מה לעשות עם זה.
זה מה שמצפה לי כעת.
אצטרך להמשיך לעשות את זה בעזרת תחושות הבטן, כי שם זה תחום ההתמחות שלי.
אוהבת אותך מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
