אני כבר אוכלת את עצמי רוב דאגה לך.
מה קרה... בדר"כ עד 10 הכי הרבה 10 ורבע אתה כבר מתקשר להגיד שהכל בסדר ואתה הולך להתקלח.
היום מה? שכחת אותי? הית עייף מידי בשביל לומר י מאמי אי סחוט אני הולך לישון?
אני כבר על סף השתגעות פה בלעדייך, אני לא מפסיקה לחשוב עלייך לשניה, אני כל כך צריכה שתחזור ותחבק אותי ותגיד שיהיה בסדר.
אני מתחרפנת, אני ריכה לשמוע את הקול שלך לדעת שאתה בסדר.
אני מחכה. ומחכה. ומחכ. מחכה לשיחה אחת, הודעה, ידיעה, משהו שיגיד לי שאתה בסדר וסתם נרדמת כמו תמיד, סתם נגמרה לך הבטריה ולא היה לך איך לדבר איתי. אןף. תחזור חיים שלי תחזור.
אני משתגעת.
כל הכוכבים צורחים את השם שלך...
כל הציפורים בבוקר מצייצות את הבדיחות שלך...
כל המכוניות בחוץ מזכירות את הנהיגה שלך...
כל האנשים שצוחקים מזכירים את החיוכים שלך...
הנשמה שלי קוראת לך אבל שלך לא עונה.
בבקשה תחזור
היא מחכה לתשובה.
השפתיים לוחשות אל מול התמונה, מחכה שתחזור ותעבור עוד שעה, השבוע לא זז, שישי שבת רץ אם לא טס אין י זמן לראות אותך מרגישה כל כך חסר...
החזה כבר כואב מרוב לחץ וגעגוע, מרגישה דקירות בלב כל דקה כל השבוע, זה כואב זה לא עוד ביוטי ברגע ה ידי על החזה מונחת, כל כך כואב שאני כבר צורחת.
צריכה שתגיד שעוד מעט זה יעבור,תתן נשיקה והכל יעבור.
צריכה שץחזור אני לא מצליחה בלעדייך..
איך אחרות מצליחות אני לא מבינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
