פקחתי עיניים. כאב חד פילח את ראשי, והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו, הוא 'מה לעזאזל אני עושה פה'? שלחתי יד אל עבר ראשי, לא הבנתי למה כואב לי כל כך, הרגשתי את השערות ראשי רטובות, ידי התמלאה בדם.

הייתי מבולבלת ומבוהלת, לא ידעתי איפה אני, מה קורה פה בכלל?

ריח חזק וחריף הציף את אפי, לא הצלחתי לזהות מה הוא.

הסתכלתי סביבי,  בחנתי את הסביבה, ולרגע חשבתי שאני עומדת להתעלף, אמא הייתה שם, שרועה על הרצפה, היא לא זזה ושלולית דם הציפה את ראשה,

הדמעות חנקו את גרוני, ניסיתי לקום מהר, הסתחררתי.

התרוממתי וניגשתי לאמא, הזזתי אותה, הפנים שלה היו מעוותות ממכות ומכוסות בדם.

התחלתי לבכות, מבולבלת.

לא עברה שנייה והרגשתי משהו קר נצמד בחוזקה לגבי.

"קומי לאט, בלי שום תנועה מפתיעה, או שאני יורה" זיהיתי את הקול שדיבר אליי.

חודשיים לפני:

"הנה הם! שם!" צעקתי בהתלהבות לעבר אימי, כשראיתי את טלי, אחותי הקטנה, ויואב, בעלה הטרי עוברים ליד המזרקה הגדולה בשדה התעופה. רצתי אליה וחיבקתי אותה.

"איך היה?? התגעגעתי כל כך" אני וטלי ממש כמו חברות טובות, היא חלק גדול מהחיים שלי.

"היה מדהים, חשבתי עלייך הרבה, חסרת לי. נהניתי כל כך, נו, הסתדרת בלעדיי, או שזה היה גיהנום?" אמרה לי בסרקסטיות, היא יודעת שזה היה גיהנום, חסרו לי השיחות היומיות איתה.

"מה את מקשקשת? השבועיים האלה עברו לי בלי בעיות" עניתי לה בציניות ושתינו חייכנו, זזתי הצדה ופיניתי את הדרך לאמא, בינתיים עברתי ליואב, חיבקתי אותו.

"נו, נהנתם? היה כיף בלעדיי?" אמרתי לו בעוקצנות "חשבת עליי בזמן הסקס?"

יואב חייך, והתרחק ממני.

"מה שלום אבא?" שאלה טלי אותי ואת אמא

"עדיין באותו מצב, לא היה שינוי" עניתי.

אבא שלנו בבית חולים, לפני חודש וחצי הוא עבר תאונת פגע וברח, הסיכויים לצאת מהניתוח היו מזעריים, כך אמר הרופא, אבל הוא יצא מזה, הוא בתרדמת מאז. המוח שלו נפגע, וכל מה שנשאר לעשות זה לקוות. אמא לא הייתה מוכנה לנתק אותו מהמכונות. זה שבר אותה, ראיתי איך היא מתפוגגת כל יום, ונעלמת. נחלשת.

אמא נסעה ישר הביתה, אני הסעתי את יואב וטלי, ואח"כ נסעתי לדירה שלי.

הכל היה רגיל, נכנסתי הביתה, הנחתי את התיק על הספה, הפעלתי את הקומקום ופתחתי את המקרר. סגרתי אותו, הלכתי לסלון, הדלקתי טלוויזיה, שום דבר מעניין.

הכנתי לי קפה והתיישבתי לקרוא עיתון. דפדפתי בין הדפים, שום דבר מיוחד. לפתע כותרת קטנה תפסה את תשומת ליבי, "גל רציחות של מנהלי מסעדות הגדולות והמפורסמות בניו יורק" יכול להיות מוזר מזה?

חייכתי לעצמי. בטח איזה משועמם פסיכופט החליט לעשות משהו מוזר. מעניין מה טלי ויואב אכלו בירח הדבש אם כולם נרצחים אחד אחד, חייכתי.

נכנסתי להתקלח, שטפתי את היום הזה מעליי, יצאתי, התעטפתי בחלוק הרחצה, וצעדתי לכיוון חדר השינה.

עברתי על פני הסלון, ומזווית העין, חשבתי שדמיינתי, אבל ראיתי דמות. לא הספקתי לסובב את הראש חזרה, והרגשתי גל כאב על עורפי, התמוטטתי על הרצפה.