יכולתי להשבע שזו המקלחת הטובה ביותר שעשיתי בחיי, אחרי שבוע שלם שלא התקלחתי, זה היה עילוי.

בין חפיפה לקרצוף הרהרתי לעצמי, ביתי נפרץ, אבא הורעל, ורק אתמול טלי התקשרה אליי מאוחר בלילה כי הרגישה שעוקבים אחריה בחזרה מחדר הכושר, ו"יואבי לא עונה לה" ואני טענתי שהיא חיה בסרטים.

אבל אפילו אני בעצמי התחלתי להאמין שאולי זה לא צירוף מקרים, אולי המכות שבאות אחת אחרי השניה הן לא מקריות.

בין מחשבה פרנואידית אחת לשניה שמעתי צלצול בדלת,"שנייה" צעקתי "אני כבר באה" ומיהרתי להתעטף בחלוק.

"יואב" אמרתי בחצי-הפתעה חצי-נחמה "מה אתה עושה פה?"

"התגעגעתי, מה אסור? מה גם שבפעם האחרונה שניסינו הפריעו לנו קצת"

"הפריעו לנו קצת? באמת, יואב? אמא שלי התקשרה להודיע שאבא שלי במצב אנוש ואז הוא מת" עליתי בטונים "זה נקרא הפריעו לנו קצת??"  אין לי מושג למה התפרצתי עליו, אולי מהתסכול של לראות אותו ואת אחותי הקטנה אחת בזרועות השני שבוע ימים, ונכון שזה אנוכי מצידי לקנא כשאני בכלל באבל על אבא שלי, אבל זה מכאיב. ואני לא יודעת מה הוא בכלל מחבק אותה, הרי רק את הירושה המובטחת מהוריו רצה, שהחליטו לעשות חיים קשים ולהיות פתאום הורים למופת ולחתֵן אותו עם אחותי המצליחה-הרבה-יותר-ממני.

 החיבוק שלו ומגע שפתיו החמות על צווארי קטעו את הרהורי,

"לפחות תכנס, דביל! מישהו יכול לראות" משכתי אותו אליי וסגרתי את הדלת.

"רגע, שיט" נעצר פתאום "אין לי קונדום"

"קח מהמגירה הראשונה" אמרתי והתחלתי להתפשט.

התפרענו במיטה אחד על השניה כמו שני מורעבים שנתנו להם לחם בפעם הראשונה מזה שנתיים, אין ספק, הגעגועים עשו את שלהם. אבל בכל זאת, החשש תמיד כרסם בי. הוא בוגד באחותי, איתי. אם יבגוד גם בי? ומה יקרה אם היא תגלה? אני אוהבת אותה, אני לא רוצה לאבד אותה, ואיך אני בכלל עושה לה את זה? אני באמת אחות כזו רעה? מצד שני הקשר שלנו טוב, זה לא באמת משפיע, אני חושבת. או שכן? אבל נו, מי יכול לעמוד מול כזה חתיך כובש, חשבתי לעצמי בעודי מניחה את ראשי של חזו של יואב. נירדמתי.

קמתי ובחוץ כבר היה חשוך, יואב כמובן כבר לא היה לידי, 'לפחות השאיר פתק' אמרתי לעצמי.

"ישנת כמו מלאך, לא רציתי להעיר אותך, יואב" יותר יבש מזה לא יכול להיות.

  הימים הבאים עברו כרגיל, קמה בבוקר, הולכת קצת לסטודיו, מציירת פה ושם, אין מוזה ואין חשק, וחוזרת הביתה, לבד כמובן. בדיוק כשהכנסתי את המפתח לדלת, הטלפון צלצל, טלי.

 "נו באמת, אל תגזימי" אמרתי לה

"כן!! אני לא מגזימה בכלל, אני באמת חושבת שהוא מתעסק עם מישהי" יבבה "הוא לא מתלהב ממני יותר, נשאר הרבה יותר זמן בעבודה, בקושי מדבר איתי, ומה? אנחנו נשואים בקושי חודש וחצי" אמרה בדמעות וליבי נשבר נקרע ונמעך.

אני חייבת לעזוב אותו, החלטתי. 'אני אעזוב אותו?'