שברי הלב עוד מחוברים ומחזיקים את הכאב בתוכם,
הכאב מוחבא אבל ברגע אחד, משפט אחד, מילה אחת,
הכול נופל ונשבר מחדש וכל הכאב יוצא החוצה,
הדמעות רוצות לצאת, אבל היא לא נותנת להם
היא מנסה להדחיק את הכול כמה שיותר מהר ,
שאף אחד לא ירגיש.
הילדה הקטנה הזאת שכבר גדלה,
התרגלה לא לבכות ולשמור הכול בפנים,גם אם זה רע
וגם אם זה רק כואב עודיותר.
גם אם היא רוצה לבכות היא כבר לא מצליחה –
אוטומטית היא חוסמת את הכל.
ושוב היא אוספת את כל שברי הלב יחד ואת הכאב.
מנסה להחביא.
ליד כולם היא שמחה וטוב לה - הכאב משותק.
אבל ברגע שהיא חוזרת הביתה יושבת לבדה..
היא שוב מרגישה את הכאב רוצה לצאת, את הדמעות שלא יוצאות,
ואת הכאב שהן מביאות יחד איתן...