The First Try

עריכה -

שעה - 1:28 תאריך - 1/10

אני מרגישה שאני אומרת שאני בסדר, שטוב לי - כי ככה רוצים שאני אגיד...

אבל אני בעצם יודת שלא משנה כמה אני אגיד את זה , אני משקרת לעצמי...

כי לא טוב לי אפילו לא קרוב....אני מרגישה כ"כ רדודה , פגיעה , ריקה ועוד כ"כ הרבה דברים...

אני אומרת שטוב לי שאני שמחה ושהחיים יפים כי ככה החלטתי ~ אבל זה לא באמת עוזר כי זה מה שהייתי רוצה שיקרה, וזה שקר שלא קורה :/

אני עוד מרגישה את הכאב הזה שבסוף זה היה - לא כי מאוחר מידי / לא ידעו /  פשוט רחוק מידי !,

הכאב הזה שמשאיר רייקנות מטורפת שאוכלת את הלב...

אני מרגישה רע עם עצמי ;;

אני מרגישה כאילו כולי נשברת מבפנים ורק מבחוץ נישאר תדמית של ילדה שמחה עם חיוך על הפנים מלאת חיים.

ואני לא רוצה שיבואו ויגידו לי יהיה טוב.. כי מתי יהיה טוב!?

שכבר לא יהיה לי כוח להמשיך לסבול

שלא יהיה כוח להסתכל לאנשים בעיינים

שהסבל כבר לא ישאיר בפנים כלום,

שלא יהיה לי כוח לעמוד על הרגליים.

מתי?!

הטוב הזה בא והולך ורק גורם להכול יותר לכאוב,

הטוב הזה שכבר שנתיים לא ברור אם הוא טוב כי באמת טוב או כי השלמתי עם הכאב הזה שבלי לשים לב רק גדל :/

ובאמת טוב לי ללכת לבצפר לראות ולהכיר אנשים לפחות ככה אני מרגישה טיפה טוב יותר, ואפילו טיפה שוכחת מהכאב הזה ^

שחר, קווקי קטנה מזל ~ טוב!! 33>

אני לא יודעת מה עובר עלי, פשוט נפל עלי היום חרא מצברוח, :|

באלי לבכות וזה פשוט תקוע לי באמצע הגרון,

אני רוצה לצרוח ואני פשוט לא מצליחה,

אני צריכה לבעוט ולהוציא עצבים ואני מרגישה בלי כוח.

אני לא מצליחה להסביר מה ישלי - אפילו לעצמי ואני מרגישה כ"כ לבד ;;

אני מרגישה כאילו כל מה שאני מחזיקה נופל לי מהיידים, כל מה שאני נוגעת בו נהרס.

פתאום אין לי כוח להכיר אנשים חדשים . ללמוד . לבית ירח . פשוט לכלום ,

אני כבר לא יודת מה לעשות עם עצמי אני פשוט יושבת בבית ובוהה באוויר, :/