עולם קטן.

יצא לכם לראות משהו, שאין חוק מוגדר שאומר שאסור לך לעשות אותו, אבל אתה לא עושה אותו כי אתה יודע שהוא לא בסדר? לדוגמא, לא למשוך את הנייר בזמן שהמדפסת מדפיסה. אבל אתה מסתכל על הנייר בכזה גירוי.. זה כלכ כך דורש פשוט למשוך! אבל אז אתה חושב לרגע: שיט, ואם יתפסו אותי? מוחעחע, קרימינלים. (מזכיר קרם ) אז זהו, למה אנחנו בעצם לא עושים את זה? אפילו לא פעם אחת..? קטנה..? פיצית...? אבל אז אתם נותנים לעצמכם כאפת שטות ומבינים: למה לעזאזל אני בכלל רוצה למשוך את הנייר?! ואז אתם ממשיכים לחכות שהמדפסת הכלבה שלכם תגמור להדפיס (שיאו, תגידו לי שאני לא היחידה עם מדפסת כזאת), ושוב מבטכם נתקע על הנייר. לא!!! לא, לא למשוך. עד שחיכיתי כל הזמן הזה. אבל.. בעצם, חיים רק פעם אחת! ולאט לאט אתם תופסים את הנייר.. ואז.. לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא! דאמט, עוד כאפת שטות נוחתת בדיוק בצוואר שלכם. כי אולי חיים רק פעם אחת, אבל אם זה יהרוס ת'מדפסת, החיים הללו יהיו מאוד קצרים. והנה המדפסת גמרה להדפיס, ואתה מאושר עד הגג ומחבר את זה לעבודתך הענקית, ומגלה כי המדפסת המאנייקית הזאת חתכה ת'טבלה@#%#&%^&))P ועכשיו מגיעה התלבטות: האם לנסות להדפיס מחדש ולהיות סובלני, או להדפיס מחדש ולהיות סובלני. אני בחרתי בלהדפיס מחדש ולהיות סובלני. מי ישמע איזו בחירה קשה.. (הערת הכותבת: אעאעאעאעאע;@!@%^$ נופלים עליי מוכניות צעצוע מהארוןן שלידי!! ~מחזירה את המכונית השחורה הגדולה למקום בפחד~) בכל מקרה, בזמן שהבטתי שוב במדפסת שעושה לי קולות צ'צ'צ'צ'צ'וווווווו, טורורורורו, ופשוט בא לי להעיף אותה מהבניין, בהיתי שוב בנייר. מוחעחע חשבתי, זאת הזדמנות מעולה לנקום! אבל לא! עליי לנהוג בבגרות. אבל אולי משיכה קטנה.. לא! אחר שוב להדפיס.. נוו אין כוח. (~מביטה שוב למעלה לבדוק שהמכונית נשארת במקומה ולא זזה~) אז בסופו של דבר אחרי חמש פעמים שהדפסתי את אותו העמוד באותה המדפסת, המדפסת עשתה לי טובה והדפיסה נכון.   ולמדתי לקח חשוב ילדים: פעם הבאה, אני מושכת.