עולם קטן.

למרוה, היי מרוה. סוף סוף יוצא לי לדבר איתך. כשקיבלתי את הפתק שלך בגמד והענק, למען האמת לא הייתי כל כך עצוב, אין לי מושג למה היית בהיסטריה והתבאסת כל כך אבל לי מהצד זאת הייתה נראת הדרך הטובה ביותר לתקן את כל מה שקרה. מרוה, אני לא כל כך יודע מה קרה, הבנות אמרו לי שנפגעת ממני בגלל שאני פונה אלייך רק בשביל שיעורים ומנצל אותך אבל זה ממש לא נכון. אחרי שהתחיל הריב ניסיתי לבדוק אם אנחנו בריב ואז נוצר מצב ששוב התחלנו לקלל אחד את השני והריב נהיה גדול יותר וככה יצא מצב שכבר שנינו לא רצינו לדבר ולהשלים אחד עם השני. ואז בהפתעה קיבלתי את הפתק שלך ולמען האמת שמחתי. זה היה קצת מוזר. אני עדיין חושב שלא משנה כמה נריב את עדיין הידידה הכי טובה שלי, היית ותמשיכי להיות. הייתי רוצה שנדבר פעם אחת על הכל בלי שיתערבו ילדים, נמאס לי שכל אחד אומר לי מה עשיתי ומה את עשית, אני רוצה שנפתור את זה שנינו לבד. אז נכון שיש לי לפעמים כעסים מיותרים מדיי אבל זו עדיין לא סיבה לוותר על הידידות הכל כך טובה שהייתה לנו ואני מאמין שעוד תהיה וכמה שזה נשמע מוזר אני מתגעגע לידידות הזאת ובעיקר אלייך ושתדעי שאת עדיין נורא נורא נורא חשובה לי, מאוד!   מגל. מכתב שהוא כתב לי בכתב ידו המקסים, יחד עם שושוקלד בצורת דובון עם הפתעה בפנים ופרח ורוד, בתוך נרתיק קטן, פרוותי וכתמתם. נכון שאו שאתם מצפים שהשלמתי איתו, או שצחקתי עליו, אבל אתם טועים. לגל, עם כל הצער, לא משנה כמה אני אתגעגע, יש משפטים שאני           לא סולחת עלייהם. אבל בכל זאת, תודה. לפי החיוך שהיה לו כל היום אחר כך, המכתב שהוא שלח לי היה רק לסגירת מעגל. זה היה דיי צפוי בשבילו שאני אגיב ככה. כנראה שהסיפור של שנינו, תם ונשלם.