'רק כשמאבדים מישהו, מבינים כמה הוא חשוב'
|
כינוי:
טטי =) בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הוסף מסר | 4/2009
נעים לך וכיף, אבל כל זה חולף.
"צריך לדעת מתי לוותר.."
אז אני יודעת, ו..?
אני צריכה לדעת איך עושים את זה..הרי כבר ויתרתי, אבל עדיין זה לא עוזב אותי.
ופתאום אני מוצאת את עצמי חושבת יותר מידי על דברים שקרו שנה שעברה,
ומה היה עכשיו או לפני 7 חודשים לפחות, אם הייתי פועלת אחרת..
הרי אני יודעת שבחיים לא יהיה כלום, כי פשוט יש דברים עכשיו שלא מאפשרים את זה..
ואולי עוד כמה שנים, אבל עד אז, ה' גדול, והכל יכול להשתנות, לטובה או לא..ותלוי למי.
ופתאום, למרות שאני מודעת וכבר לא התמימה, אני לא מפסיקה לחפש אותו, למרות שאני יודעת שזה סתם..
אני אפגע מזה, אני לא צריכה אותו, ואני לא רוצה שנחזור.
והרי הכל יכול לקרות, אבל אני רוצה לעמוד על שלי, שזה לא!
והנה, אני הרי יודעת שאני צריכה לוותר, ואפילו ויתרתי, אבל אם פתאום הוא חוזר[?]
אני לא יכולה 100% להתנתק ממנו, אפילו שהמשכתי.
וכולם אומרים שאני חזקה, ואני מנסה להשאר חזקה, להראות שאני חזקה..
וכולם מתייעצים איתי, כאילו אצלי הכל מצליח..ואף אחד לא מעלה בדעתו כמה הוא חסר לי,
וכמה שהייתי שמחה עכשיו אם הכל היה אחרת,
אבל הם רואים רק מה שאני מנסה לשדר, ולא מה שבאמת.
אז אני מנסה להמשיך הלאה, כי אני יודעת שזה הכי טוב, ונכון.
ומצד אחד המשכתי, אבל מצד שני אני עדיין תקועה, וקשה לי.
וזה לא אמיתי, אז אל תאמיני
זו לא את, זו מישהי אחרת
תחייכי חזרה ותתני נשיקה
איך יפה לך כשאת מאופרת
וזה לא חשוב אז אל תחשבי
שחשוך כאן ורק את זוהרת
זה שברי זכוכיות ומתכת זולה
לענוד לצוואר על שרשרת
והם לא מכירים אותך, לא באמת
ורובם לא יבין לעולם
איך בסוף הופעה מכבים את האור
את נשארת לבד כמו כולם
אבל יש מי שיודע יביט בך עייף
ויגיד בחיוך המריר
שנעים לך וכייף, אבל כל זה חולף
ובסוף
מה שיש לך
זה שיר...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
