כינוי:
טטי =) בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הוסף מסר | 4/2009
 הפעם האחרונה שזה היה אמיתי.
מאמי,
לא תיארתי לעצמי שככה זה יהיה, אחרי הכל.
מלא דברים, עברתי בזכותך. וכמה קשה היה לי, ורע, ונשברתי ברגעים מסויימים.
והיו רגעים שהיה טוב, יותר מידי אפילו.
אני בחיים לא אצליח לשכוח איך פעם הייתי מתבלבלת בשם שלך, ואיך בפעם
הראשונה אמרתי ת'שם שלך במקום ת'שם שלו, והוא לא שם לב ושתקתי, ולא הבנתי
בכלל מה קרה.
ואיך ניסית לצלם אותי "אני מוחק, רק להראות לו ת'איכות"
ואת ה-שיר שלנו..כ"כ שנאתי את הזמר הזה, אבל עכשיו אני דיי אוהבת אותו.
ואני לא מצטערת על כלום, על שום רגע, איתך או בעלדייך.
כי למדתי, התבגרתי.
הרבה השתנה, אצלי, אצלך, אצלנו, בנינו.
ולמרות הכל, יש דברים שלא השתנו, ולא ישתנו בזמן הקרוב.
ואני לא בטוחה אפילו שתוכל להבין את כל זה ככה,
וכמה שמההתחלה רצית כ"כ להכיר אותי באמת, אני רק הרחקתי אותך, כי פחדתי. ואני מצטערת על זה.
אבל בכל זאת, הצלחת להכיר אותי יותר טוב מהרבה אנשים, ואני שמחה על זה, ומעריכה אותך.
למרות הכל, עשית את כל המאמצים שיכולת כדי להכיר אותי, ושאני אכיר אותך.
הכל תקופות בחיים.
וכמה שלא נריב, כמה שלא נרצה להרוג אחד ת'שנייה, כמה שלא ננסה להתרחק, לשמור על מרחק, כי הכי קל לברוח, להתחמק..
אנחנו נמצא את עצמנו מתקשרים אחד לשניה כשקשה, כשרע, שצריכים, שזקוקים, שחייבים.
כי למרות שיש עוד אנשים שיהיו איתנו, זה אף פעם לא כמוך.
ותמיד המשהו הקטן הזה, הדאגה, האיכפתיות, הרצון להיות ולעזור, ישארו.
החיבוק החם, האמיתי, האוהב, הדואג, כמה התגעגעתי אליו, אתה לא יכול לתאר לעצמך.
וכמה שרציתי שנתרחק, שנתנתק קצת, כי הרי הכי קל ככה, לברוח, רציתי לראות אותך ואני שמחה.
ובעיקר על החיבוק, והשיחה.
והמבט שלך, אתה לא מבין איך אני אוהבת אותו, וכל מה שעשיתי אתמול, היה סתם, ואתה יודע, כי ככה הכי קל לי,
אבל ככה אתה אוהב אותי גם.
וזה קשה לשכוח, מבט כמו שלך.
אני עדיין לא מעכלת, מבינה את זה שאתמול זו הפעם האחרונה שראיתי אותך, שדיברתי איתך, שחיבקת אותי, שהבטת בי עם המבט הזה שלך, שאני כ"כ אוהבת,
ואני לא באמת יודעת מתי תיהיה הפעם הבאה. הפעם הבאה שזה יהיה אמיתי.
ואני מקווה שלא תעשה שטויות, ושהשיחות בשבוע האחרון שינו אצלך משהו,
כי אתה לא מבין כמה קשה לי עם זה.
ולא אכפת לי שתדע שבכיתי, ולא אכפת לי מכלום, רק ממך.
וזה לא שלא היו לנו תקופות שלא התראינו, פשוט לא ככה.
לא ככה, שלא ידעתי. שלא ידעתי מה עובר עלייך, שלא ידעתי איך אתה מרגיש, אם כ"כ רע לך, אם הכל בסדר, אם אתה צריך לדבר עם מישהו, לקבל חיבוק אוהב.
והחוסר ידיעה הזאת, זה מה שעוד יותר מקשה.
ולדעת שאני פה, וסבבה לי, ואתה שם, ואני בלי יכולת לעשות דבר.
קשה לי.
ואני לא יודעת בכלל איך אני אצליח להתרכז בלימודים, בכל המבחנים, מתכונות, בגרויות. בריקודים, בחזרות, בהופעות. בעצמי. בלי לחשוב עלייך.
בלי לחכות להודעה ממך, שאני יודעת שלא תגיע.
רק לחכות לשיחה ממך שאולי תיהיה לך אפשרות ויהיה לך זמן להתקשר גם אלי, כי אתה יודע כמה חשוב לי וקשה לי ואני מתגעגעת, והרי גם אתה מתגעגע.
והרי גם עכשיו, בתקופה הזו, החיים לא יעצרו, והכל ימשיך..לא כרגיל, אבל ימשיך.
אתה יודע, לפעמים לא הכל תלוי בנו, וצריך לעשות דברים שלא כ"כ רוצים, אבל חייבים, ואין ברירה.
ואני לא אחכה, ולא אמשיך, אני פשוט אחייה ת'חיים כמה שאפשר, שאצליח.
ושנינו הרי יודעים מה היה בנינו, ומה יש.
ואין לי מה להגיד לך, חוץ מזה שאני מקווה שאולי זה ישנה אותך קצת, שתפסיק עם כ"כ הרבה שטויות.
וכמה שצריך לנצל ת'חיים ולחיות, אבל לא צריך להגזים, כי ככה לא צריך לחיות.
ואני לא אחזור להיות,מי שהייתי איתך. לפחות לא עכשיו.
כמה שאני אמיצה איתו, ואומרת לו הכל, כמעט,
אם רק היה לי אומץ להביא לו ת'מכתב הזה, או אחד אחר,
אלב זה בחיים לא יקרה, ולא משנה מה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
