זה אירוני מאד לבקר אצל דיאטנית שבוע לפני חנוכה אבל היי, ככה יצא.
הדיאטנית התחבבה עלי מאד, היא הצליחה לתת לי רעיונות לגבי השינויים שאני צריכה לעשות (יותר חלבונים, פחות פחממות) ובאופן כללי היה דיאלוג והרגשתי על הסוס.
ועכשיו חנוכה ואני שחררתי כל רסן. אולי בגלל הצורך הזה באמת להיות חלק מחגיגת הקלוריות, לאכול סופגניות ולביבות (אפיתי לביבות בטטה חביבות) והכול מתוך ידיעה שאחרי חנוכה אני אמשיך.
ןבינתיים לא עליתי במשקל, זה לא אומר שאני לא אעלה אבל יש בזה משהו מרגיע. טוב לדעת מה אני רוצה ומה אני צריכה.
נתקלתי בבלוג חמוד שמנסה לשחרר את האובסיסיביות שקשורה לשמירה על המשקל.
זה כל כך תואם את ההבטחה שהבטחתי לעצמי שגם אם אני עושה דיאטה אני לא אהיה אובססיבית, אני לא אשנא את עצמי ואעניש את עצמי על עליה או התקעות במשקל כי החיים הם אותם חיים ואת אותו אדם, שמנה או רזה.
אפילו קשה לי עם האובססיביות המסוימת שבה הבנות בעבודה מדברות על המשקל, מקוננות על עלייה ובעיקר מתעסקות בזה. ומה שאולי לא מסתדר לי זה שהן נשים עמוקות ומכילות בבמובנים אחרים אבל העיסוק במשקל ובשמירה עליו והשיפוט השקט שלהן לפעמים מרגיז.
אני מקבלת עודף מחמאות על החמישה קילו שירדתי. למען האמת זה כלל שינוים קלים בהרגלים. הייתי אוכלת המון ממתקים וההמנעות (החלקית) מאד עזרה לי לרדת. הדיאטנית בעצמה הופתעה מירידה מהירה כל כך (שלושה שבועות). עכשיו המשקל שלי מתרגל לעצמו אבל הרבה יותר נוח לי איתו.
אני מאמינה שארד עוד. אני מחויבת לעשות שינויים קלים ולהשקיע יותר בתפריט שלי ואני מתכוונת לעשות אותם.
השבוע אני בהפסקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
