נד נד נד נד רד עלה עלה ורד

לאחרונה אני לא מצליחה להביא את עצמי לבשל. אני מרגישה כמעט רתיעה מהמטבח ומהשקעת הזמן באוכל.

וזה חבל כי אני מוצאת בבישול הרבה הנאה.

ואני לא מבינה מהי העצלות הזאת שתוקפת אותי ומונעת בעדי מלהתחיל את ההרפתקנות החושנית הזאת בלי לדעת מה יצא.

ויום סוער כל כך מתאים לסערה קטנה במטבח, לירקות נקצצים למרק, לעוף משחים בתנור במתקתקות הדבשית שלו, לעוגה שבתית כזאת של אחר הצהריים.

הבישול כרעיון הוא דבר מקסים, הוא יצירה. אני אוהבת תכניות בישול כדי לראות את התהליך הזה. אני אוהבת להתבונן בתהליכי יצירה בכלל ובישול הוא תהליך יצירה שאני מלווה.

ועדיין המטבח שלי כאילו מסלק אותי ממנו בערימות הכלים שאין חשק להתמודד איתם, במקרר המבולגן, בתחושה שאני עקרת בית זוועתית דבר שהפך מעלבון שאני מעליבה בו את עצמי לעובדה קיימת, זה לא מספיק מעליב אותי כדי לדרבן אותי לעשייה שתסתור את ההנחה הזאת , יש לי בן זוג שפשוט לא חושב שדברים כאלה חשובים וזאת למרות שהוא גדל אצל אם שזה כל עולמה.

היום אכלנו פיצה, לא הרגשתי שהפיצה הזאת הייתה מין חטא מתוק או השתוללות כזאת של יציאה מהחופש אלא עצלות תפלה של אכילה לשם קיום.

יש לי בן זוג שפעם בישל המון אבל מזמן הבישול הפך לממלכה שלי וקשה לי לוותר על השליטה שם למרות שהוא מבשל נהדר. אולי אני צריכה לפרגן לעצמי  שבתות בהן הוא ייקח על עצמו את משימת הבישול.