זה יום כזה שמתאים לבלוג

זה מה שכתבתי בפוסט הקודם, והוא נמחק

-מה שעוד יותר מחזק את דבריי-

זה היה כל כך מצחיק שאפילו לא הספקתי להתעצבן

"תהיהי טובה לעצמך"
"תשאפי ללמידה, לא להצלחה"

אלו שני הדברים שאני לוקחת עם עצמי היום. 

אני מבינה שהכל בסדר, ואני יודעת שאני מגזימה

אבל אני גם לא מתעלמת מעצמי- בוכה קצת

מרחמת על עצמי קצת, מפחדת קצת, מוזגת לעצמי יין- קצת, מחייכת קצת

צוקחת קצת, ומקפיצה פקיטול. 

לפעמים בא לי לעשות פורטרט של יום כזה- כזה שבא לך להתרכבל במיטה

ווואלה לא בא לך על אף אחד, במקסימום סדרה בנטפליקס- אבל בתכל'ס גם היא תעצבן.

האמת שנהנתי מהבדידות שלי היום, אפילו הייתי שמחה לעוד.

לפרוס שטיחון, לטבוע במדיטציה יחד עם היין, עם המוזיקה המנלכולית

לקנח במקלחת חמה ולשטוף את היום הזה מעליי- כמו שהוא תמיד אומר.

בא לי גם לצלם אמבטיית נצנצים, כאלו שמתפזרים לכל עבר, לצלול לתוכה ולזרוק אותם לאויר, כל כך הרבה נצנצים שאתה פשוט בסרטס רק מלהתבונן עליהם. אבל אתה שוהה ומתהפנט- כי אנחנו מתוכנתים(?) ככה.

בואנ'ה נהיו לי שגיאות כתיב.

אולי המוח שלי באמת מתנוון. מתנוון- כותבים ככה?

וויז מיר.

-שלוק מהיין-

ולנשום עמוק

לא יודעת למה אני מרגישה נבוכה לחזור לפה

התגעגעתי, היה חסר לי

במיוחד כי רק אני יכולה להיחשף לדף הזה שנעול מעיני כל.

הקשבתי לפודקאסט על אותנטיות, והוא מהדהד לי בראש

אני שמה לב מתי אני אומר ועושה דברים שמרצים אחרים.

אני רוצה לרצות את עצמי.

אני מפחדת להעלות את המשקל שהורדתי

אני מפחדת מהעתיד

אני בעיקר מפחדת מעצמי

 מרדף אחריי לייקים, מרדף אחרי הערצה

אני לא אוהבת את זה, מצד שני אני אוהבת את זה

כל עוד הכל במידה-הכל ממשיך לנוע בכיוון הטוב ביותר

אולי הפוסטים האלו הם המכתב לעתיד שלי-תזכורות מהעבר

עוררות אינטליגנטית,

שעון מעורר מהעבר, כזה ששמת על נודניק כבר יותר מידי פעמים

אני אוהבת את האלונה המכוונת מטרה, את האלונה החזקה והנחושה

אולי אני צריכה לחזור למדיטציות

oh, כמה טוב להיות בבית

איבדתי קצת את השליטה בהגה של עצמי

אני לא יודעת איפה לאורך הדרך זה קרה

אבל כנראה ישנם שינויים גדולים שלא קורים בבום אחד גדול שמשנה הכחל

החתונה הקרובה של אחותו מרגשת אותי בטירוף

אני רשמית שושבינה, ולא ציפיתי את זה וזה מפזר לי גל של חום נעים בבטן

ואני צופה לנו שהות מהנה בטירוף באירופה הקרירה לחגיגות של הולדה של משפחה חדשה

אני גם חושבת שזה יגבש אותנו מאוד, ואני סופר סופר מתרגשת

מנגד, אני מרגישה את הסטרס עולה

את החשבון בנק נושף לי בעורף

את הציפיות שלי מהעבר מנדנדות

אני בדיאלוגים/ריבים עם עצמי

דיבייט על איך אני אמורה להתנהג ולהגיב

הצצה לעולמות אחרים מרגיע אותי ומייצב אותי

הניגודיות שלי עם עצמי קשה לי,

אבל אז אני מזכירה לעצמי שלזהות את הבעיה זה חצי דרך מלפתור אותה

אני רוצה לרשום לעצמי מכתב לעתיד

משום מה הדבר היחיד שמעכב אותי הוא ההמתנה להשראה

אני רוצה להשאר לכתוב ולדון, אבל העיניים שלי כואבות מהמסך הזה כבר

אבל היי, חזרתי

אולי הפינה הזאת שלי למרות הכל