.
"אחת, שתיים..."
עברו מספר רגעים עד שהם החלו. ג'יימס לא התכוון לתת לרמוס להטיל עליו קללה וסיריוס לא התכוון להטיל קללה על לילי. סיריוס הסתכל על מדאה ודודסון, שהשיבו לו מבט קר, ולמרות כל מה שהוא חשב, הוא לא העז לסרב להשתתף בתרגיל.
סיריוס הרים את שרביטו כך שהיה מופנה אל לילי. ידו רעדה. לילי הרימה גם היא את שרביטה והתכוננה להגן על עצמה, רק שבניגוד לסיריוס - ידה היתה יציבה. סיריוס הרגיש כאילו לילי הטילה עליו קללת רגלי-ג'לי, ולרגע היה בטוח שעשתה כך, ואז הוא נזכר שהתרגיל אפילו לא התחיל.
"שלוש!"
בבת אחת נשמעו בחדר קולותיהם של התלמידים שצעקו את הלחשים, ופסי אור אדומים וכחולים הופיעו בחדר. קללת הרגליים הנעולות של סיריוס נחסמה על ידי לילי, והיא הטילה עליו קללת נעילת גוף מלאה שרק בשניה האחרונה הוא הצליח לחסום. הקללה של לילי חזרה אליה והיא חסה אותה שוב וגרמה לה להתפוגג.
בסוף התרגול, נשארו רק שישה תלמידים עומדים על הרגליים. לילי, סיריוס, ג'יימס, רמוס, סוורוס סנייפ ואליוט, שפיטר לא היה מסוגל לקלל אותו מלכתחילה כי הוא החזיק את שרביטו הפוך. יולנדה והת'ר שכבו על הריצפה לאחר שלא הצליחו להפעיל את לחשי המגן בזמן וכל גם שאר הכיתה.
"יפה, יפה...אוונס," אמר דודסון. "זה היה לחש מגן מרשים במיוחד, ושלא לדבר על קללת נעילת הגוף שבלק הצליח לחסום בצורה מדהימה. אני הייתי בטוח שתפגעי בו."
"תודה פרופסור."
"תקראי לי דויל יקירתי. שטח יש לך כח קסם חזק ומיוחד. אי בטוח שהורייך מסכימים איתי בעניין זה."
"אני לא חושבת פרופסור," אמרה ליל וחייכה חיוך קטן.
"ולמה לא לילי? איך הם לא יכולים להבחין בעוצמת הקסם שבך?" שאל אותה דודסון בחיוך.
"הם מוגלגים. אני באמת לא חושבת שהם יודעים איך להבחין בעוצמת כח קסם."
ברגע שאמרה זאת, ירד החיוך מפניו של דודסון. עיניו הכחלות הפכו פתאום קרירות ופניו עטו הבעה אטומה.
"באמת?"
"כן, אני ילידת מוגלגים."
דודסון הסתכל עליה לעוד מספר שניות ואז הסתובב אל סיריוס וחייך מחדש.
"עכשיו אתה מר בלק, הילד הבכור של משפחת בלק האצילה והטהורה," הוא אמר והדגיש את המילה האחרונה. "היה לי הכבוד להכיר אתמול בערב את בת דודתך המקסימה בלטריקס, מכשפה מוכשרת, בדיוק כמוך. אני פשוט לא מבין איך יצא שמויינת לגריפינדור. אתה בטח מאוד מאוכזב."
"בכלל לא, אני גאה להיות בגריפינדור," ענה לו סיריוס בקרירות. המורה חייך אליו באותו מבט קר שהביט בלילי ועבר לזוג העומד הבא-ג'יימס ורמוס.
"אתם שניכם,הפגנתם מאמצים סבירים. היה יכול להיות הרבה יותר טוב, אבל כמובן, למר לופין יש תנאים מיוחדים בכל הקשור לסוגי קסמים וקוסמים, ומר פוטר נאלץ להתמודד עם כך."
ברגע שאמר זאת רמוס החוויר ופניו הביעו בהלה, וג'יימס הביט על דודסון במבט חשדני. "מגיע לפוטר יריב שווה יותר, כמו מר בלק. את לא חושבת ככה, מדאה?"
"בטח שאני חושבת ככה, קראת לי את המחשבות. אוונס היא מתחרה חלשה יחסית לפוטר, אין ספק."
באותו הרגע נשמע צחקוק קטן מהצד השני של הכיתה, זה היה סוורוס סנייפ.
"ואתה, בחור צעיר, קוראים לך סנייפ, לא?"
הנער הנהן לאות אישור.
"טוב, אני לא יודע כלום על אבא שלך, אמא שלך אף פעם לא היתה מוכנה לדבר איתי עליו. איליין פרינס זאת אימך, נכון? היא היתה ביחד עם אמא שלי בכיתה. מכשפה טובה. היא עשתה הרבה יותר ממשחקי גוגואים. בטח ירשת את עוצמת הקסם שלה. הלחש המשתק שלך היה מרשים מאוד, למרות שהיית אמור להטיל קללה ולא לחש. אבל בכל זאת, עבודה טובה, סנייפ."
הוא קרץ לו והלך לכיוון אליוט ופיטר.
"אז מה יש לנו כאן? מר פטיגרו. זאת היתה טעות ענקית, נכון? להטיל קללה על עצמך, אתה בטח מאוד נבוך. אבל אני בכל זאת חייב להודות שאם היית מצליח להטיל את הקללה על אליוט, אין ספק שהיא היתה מרשימה. אם פעם הבאה תצליח לכוון את השרביט שלך לכיוון הנכון אתה עוד עלול להפתיע את כולנו.
אני הכרתי את אביך, קוראים לו פטריק פטיגרו, נכון? הוא היה מוכשר אבל מפוזר ומבולבל. סביר להניח שירשת את התכונות האלו ממנו."
דודסון סיים בזה וחזר לקדמת הכיתה. מדאה, שנשארה מאחור, חייכה את חיוכה הזדוני.
"אוקי, רובכם כנראה שכחתם את המשמעות של לחשים אילמים. אז לאלה ששכחו, לחשים אילמים זה לחשים שמבצעים ללא מילים. עכשיו, אני אעביר לכם דפי מבחן ." הוא הניף את שרביטו וערמה גדלה של מבחנים מקלף הופיעה על שולחנו. הוא לקח את המבחנים וחילק אותם לתלמידים. "יש לכם עד סוף השיעור לגמור את המבחן, תתחילו!"
שאר השיעור עבר בשקט. ג'יימס וסיריוס, כרגיל, היו בין הראשונים שסיימו את המבחן. מעט אחריהם סיימו לילי וסנייפ. רמוס סיים את המבחן באמצע הזמן שהוקצב להם ופיטר סיים אותו לקראת סוף השיעור.
"נתראה בשיעור הבא," אמר דודסון לאחר שכולם הגישו את המבחנים, ויחד עם מדאה-עזב את הכיתה. ברגע שהוא יצא מהכיתה החלו כל התלמידים לדבר. הקונדסאים הסתודדו יחד.
"מי האידיוט הזה חושב שהוא?" שאל סיריוס בזעם.
"תירגע, רך כף, זה לא עד כדי כך נוראי. זה ברור שהוא מעדיף דם טהור." אמר ג'יימס והפנה את ראשו לרמוס," אתה לא חושב שהוא יודע על הבעיה הפרוותית שלך, נכון?"
"וגם איך לעזאזל הוא ידע הכל על המשפחות שלנו?"
"גם אני תהיתי לגבי זה," מלמל רמוס.
"אני לא יודע. אבל אתם ראיתם איך המטומטם הזה 'הזיל ריר' על סברמאוס?" הוסיף ג'יימס. "ומה היה הקטע הזה עם לילי? 'אוונס היא מתחרה חלשה'. חשבתי שדודסון ומדאה אוהבים אותה."
"היא סיפרה להם שהיא ילידת מוגלגים, אני לא חושב שהם שמחו לדעת את זה," אמר רמוס. "אין לי מושג איך אנחנו הולכים ללמוד עם המורה הזה והעוזרת שלו התגוננות מפני כוחות האופל, הם כל כך מגעילים..."
"אני חושב שאני פשוט אבריז משאר שיעורי ההתגוננות מפני כוחות האופל," אמר סיריוס.
"גם אני!" אמר ג'יימס בהתלהבות.
"תשתקו כבר! אתם יודעים שאתם לא יכולים לעשות את זה. "
"רק תראה אותנו!" אמרו סיריוס וג'יימס ביחד.
"הדודסון הזה עולה לי על העצבים," אמר ג'יימס.
"כן...ושמתם לב לעוזרת הנפלאה שלו?" אמר סיריוס.
"כן, זה עצוב כמה שהיא מכוערת," אמר פיטר בגועל.
"היא קצת מזכירה לי את אמא שלי..."
"סיריוס!"
"סורי רמוס, לא יכולתי שלא להשוות אותה לאימי המגעילה."
"מה שתגיד..." אמר ג'יימס בכניעה. "טוב, כדאי שנלך. יש לנו עכשיו שיקויים וסלגהורן לא ירצה שנאחר."
"רך כף, אתה בא?"
אבל סיריוס לא הגיב. שאר הקונדסאים הסתכלו לכיוון שאליו הביט סיריוס. עמדה שם נערה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות שבכתה על כתף חברתה. ג'יימס וסיריוס נענעו את ראשם בעצב.
"אני נשבע שאני אהרוג את האידיוט הזה!" אמר סיריוס וידיו נקמצו לאגרופים.
"סיריוס?" אמר ג'יימס בשקט. סיריוס הסתובב אליו מבולבל, ג'יימס כמעט אף פעם לא קרא לו בשמו האמיתי. הוא קרא לו כך רק כשהיה לו משהו ממש חשוב וגדול להגיד.
"כן ג'יימס?"
"אתה בטוח לגבי זה? אני מתכוון...לגבי כל העניין עם אוונס."
סיריוס הסתכל עליו במבט בוחן. זה היה הדבר האחרון שהוא ציפה לו...או שלא?
"למה? ג'יימס, אתה עדיין אוהב אותה?"
"מה גורם לך לחשוב את זה? אמרתי לך, כבר התגברתי עליה מזמן."
"ג'יימס, אתה יודע שאתה החבר הכי טוב שלי, אתה כמו אח בשבילי. אתה יכול להגיד לי אם אתה עדיין אוהב אותה, באמת. אני לא רוצה שבגלל לילי החברות שלנו תיפגע."
ג'יימס חייך אל סיריוס. "אל תדאג לגבי זה רך כף. גם אם זה היה נכון, אוונס אף פעם לא היתה יוצאת עם קונדסאי, זאת עובדה," אמר ג'יימס ועזב לבדו את כיתת ההתגוננות מפני כוחות האופל.
"אתה באמת חושב שהוא התגבר עליה?" שאל סיריוס את רמוס.
"הוא קצת כועס על זה שלך אולי עוד יש סיכוי ולו אין. אתה מכולם היית צריך לדעת את זה!"
"זה רק ש...אני לא רוצה לפגוע בו."
"הוא בסדר. אוונס היא בחורה קשוחה ויכולה לגרום לכל אחד להיות קצת בדיכאון. אה, וגם העובדה שאין ממש סיכוי שאוונס תצא עם מישהו מאיתנו לא ממש מעודדת אותו," הוסיף פיטר. "היא שונאת אותנו."
לאחר זה עזבו שלושתם את הכיתה בשקט.
רמוס התחיל להגיד משהו על שיקויים אבל סיריוס לא הקשיב לו. זאת באמת היתה עובדה שלילי אוונס שנאה את הקונדסאים. אבל אם זה נכון, למה הוא ראה את ניצוץ בעיניה כשהם דיברו? ניצוץ שגרם להם לזהור כמו שני אבני אזמרגד יקרות. הוא ראה את הניצוץ הזה ברכבת, כשהם דיברו ליד עגלת הממתקים. הוא קיווה שהוא לא דמיין את זה. אבל הבעיה העיקרית שלו לא היתה לילי. היא היתה ג'יימס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
2.
3.
4.
5.
7.
8.
9.
