אז כנראה שדי אה?..אני לא מהסוג הזה..אני לא אתן לעצמי להיות מהסוג הזה..אני מעריכה את עצמי מספיק כדי לדעת שאני ראויה ליותר מזה..נכון?..אני כמעט בטוחה.
אני לא בנויה לזה עכשיו..אני בנויה לביטחון..אין לי זין לחכות..ונשבר לי מהציפייה..אני לא הולכת להיות אחת מהזרם חסר עמוד שידרה הזה,זה כואב,כ"כ,ולמען האמת נגמרו לי הכוחות לנסות..אני חושבת שמשכתי בחוטים האחרונים..ואין טעם למשוך יותר..קצר ולא לעיניין אה?..\=
אין יותר "אבל יש לי תקווה" מפגר כזה,מביא רק נאיביות..והרבה כאב ראש.
אז הטיול היה ממש טואוווב כ"כ נהנתי,אני לא יכולה לתאר במילים כמה שאני אוהבת את השכבה הזאת,כל ילד וילד,הם פשוט הילדים הכי מצחיקים ומדהימים שיש,ואני אוהבת את כולם!,גם את האלה שאין לי שמץ של חיבור אליהם וגם את האלה שעד לפני חודש לא הכרתי..נתקלתי בהרבה מצבים שבהם ישבתי בהיתי וחשבתי ואי..אני לא מאמינה שזה הסוף..טיול שנתי אחרון..חודשים אחרונים..בגרויות אחרונות..קשרים גמורים..הרי זה ברור ש90% מהאנשים האלה אני לא אראה עוד שנים אחרי הטקס סיום אלא אם כן יחליטו לעשות פגישת מחזור או משהו..והמחשבה הזאת כ"כ מדכאת..אז קמתי וניסיתי להנות מהרגעים האלה..זרמתי עם כל מה שכולם רצו ועשו וצילמתי כל רגע..בראש..וכמובן במצלמה.(:
הבאסה היא שאין לי תקאבל..יהיה מחר..אז תמונות לפוסט הבא..
אללאא זזתי להתקלח.."שוואיה שוואיה חברים".
כן..2 לילות ברציפות שתיתי והלכתי לישון חח..כמה טיפשי..תמונה שמישהי העלתה לפייסבוק.
dont you miss me?.. 6.2
כל פעם שאני באה לעשות,להגיד טיפה יותר,אני נתקפת פחד עצום שזה עלול להרוס,ושאני יצטער על זה..נמאס לי לפחד.
שונאת את ימי שישי..תמיד יש את הדילמה המעיקה הזאת של מה לעשות..וזה ברור שמתוך ה20 אפשרויות כמו תמיד אני אבחר בגרועה ביותר.בע.