זה המוטו של החיים שלי.
בעצם אחד מהם.
לא משנה..
חבל שזה הרבה יותר קשה ממה שזה ניראה..
אני מאמינה בהרבה דברים.
אחד מהם - אני מאמינה שהכל יהיה בסדר...אמונה תמימה.
אני עושה את עצמי אופטימית.
או שאני באמת כזו חח....לא, לא ניראה לי.
ואני מנסה לשכנע את כולם שהכל לטובה ושהכל ישתלם בסוף, ושצריך להסתכל על הכל בצורה חיובית ולהאמין שיהיה בסדר.
ואתמול ממש כמה שעות לפני שידיד שלי שאל אותי את השאלה הזו, שאלתי את עצמי אותה שאלה - למה אני יכולה לשכנע אחרים שזה נכון, אבל בעצמי אני לא מאמנה בזה?..
וכשדיברתי איתו עניתי לעצמי - אני לא מאמינה שיש לי את הכוח להאמין בזה כשמדובר ספציפית עליי. אני לא מאמינה שזה יכול לקרות לי.
עכשיו כשהבנתי את זה אני צריכה למצוא לזה פיתרון =/
WOOSH...
אני מרגישה מעט פטתית. טוב, לא מעט. הרבה. מאוד.
עבר כבר כ"כ הרבה זמן...ובכל יום אני עדיין חושבת עליו.
מצד אחד זה כאילו אני כבר לא מרגישה שומדבר יותר
אבל מצד שני...אני כן. ואני מחכה שהוא יבין את זה.
זה כ"כ עצוב.
אני אפילו חולמת עליו חלומות לפעמים.
חלומות כאלה..כמו שהייתי רוצה שיקרה במציאות...שיחזור שיבקש סליחה ושהכל יהיה בסדר..סיפור סינדרלה כזה...למה זה לא יכול לקרות במציאות?..:(
כשאני לא רואה אותו אני עוד מתפקדת יחסית בצורה נורמוטיבית....אבל כשאני רואה אותו...זה די יכול להרוס לי את היום.
אני יודעת שהוא לא ישתנה...ישאר אותו פחדן, לא אחראי ואגואיסט כמו שהוא עזב.
וחשבתי כבר שקיבלתי את זה..
אבל לפעמים אני מרגישה כאילו בתת מודע אני עוד מחכה שיחזור ויתחרט..
וגם הייתי חושבת לעצמי..ואם זה באמת היה קורה?..[ואם אני הייתי איש כחול?...חח...]
מה היייתי עושה?
הייתי מקבלת אותו בחזרה?
איזשהו חלק בי עדיין מתגעגע אליו לצערי..
אבל אחרי כל ההשפלה הזו?..אני באמת אוכל לקבל אותו בחזרה?
ובעצם מה זה משנה?....אולי כל מה שאני רוצה זה שהוא יבין שהוא טעה ויבוא ויתוודה בזה לפני.
ואז אני חוזרת שוב להתחלה - הוא לא ישתנה...הוא שקרן...הוא הסיוט שצריך לשכוח...
זה כ"כ מוזר...לכתוב בבלוג זה כמו לדבר עם עצמי חח
אבל מצד שני...כל אחד יכול בכל רגע להיכנס ולקרוא [טוב שזה לא קורה באמת חח..]
חח איזה בלוג דיכאוני ומשעמם יש ליXD...
פעם ערב היה בשבילי משהו מיוחד...אני אוהבת חושך...אפלוליות...לילה...
את השקט של הלילה...
ערב היה גם משהו בעל אווירה רומנטית כזו..
היה נחמד רגוע ויפה..
ועכשיו זה פשוט עצוב..
דווקא בערב אני הכי מרגישה לבד...וכל הזכרוות האלה עולים...כאילו כמה אפשר?XD...אוקי! הבנתי שאתם בראש שלי חח
[זה מה שבא לי לעשות לעצמי לפעמים]
היום נתקלתי ברכזת האקדמיה שלי....
חפרה חפרה שנה
ואז בלי קשר אומרת לי "את רזית :O"
אני מסתכלת על הגוף שלי ואומרת לה "כן...לימודים לא עושים לי טוב..וגם התקופה הקשה שעברתי.."
והיא אומרת לי "לא הסתכלתי על הגוף שלך בכלל...רזית בפנים"
ואז חשבתי לעצמי
ואו
התקופה הזו שעברתי... בעיקר שזה התחיל "ממנו"...באמת אכלה אותי חח
למה אני כ"כ רגישה..למה?>>...
טוב אז את כל החפירה הזו אסיים במשהו שמייח :)
מחר נוסעים לגיא לעשות לו מסיבת יומולדת בהפתעה
הוא פשוט ימות מאושר:)
כמה זמן לא ראיתי את הבנאדם ><
ויש יומולדת גם לגל:)
שיהיה המון מזל טוב, בריאות, אושר ועושר, אהבה, הצלחה בכל והמון שמחה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
