חיים מוזרים, שבוע מוזר, מצברוח מוזר, אווירה מוזרה, מקרים מוזרים...
הכל כזה מוזר חח..
גם השבת הייתה מוזרה.
ערב שבת.
העצב התמידי הזה שנופל עליי פיתאום ביציאת שבת.
אני יושבת לי מול המחשב שומעת שירים רגועים ומעט עצובים בלופים ומתכתבת [כרגיל] עם כמה ידידים...שותה לי איזה תה וזוללת צ'יפס.
פיתאום אני מקבלת הודעה...
[איזה דרמטי זה נשמע]
הודעה ממנו.
ממנו שהיה פעם היחיד והאחד.
[אני אקרא לו ק'.]
כמה זמן חיכיתי לרגע הזה...שיתחיל איתי שיחה לא משנה איפה ואיך, אחרי כ"כ הרבה זמן שלא דיברנו כי הוא החליט להשאיר אותי כיצור מופשט - זיכרון.
חשבתי שזה יהיה הרגע שבו שוב פעם אפסיק לנשום בגללו.
רגע שיסתיים שוב בהתמלאות ליבי ברגשות הכי חזקים שהרגשתי כלפי מישהו אי פעם ובשמחה שפשוט קורנת...
אבל להפתעתי ולשמחתי זה לא קרה.
הגוף לא הגיב בשום צורה...הלב לא הגיב..
עניתי לו.
בצורה קרה ורגועה.
כך בערך התנהלה כל השיחה..למרות שהוא ניסה להראות געגועים..רכות..נעימות..חיבה..
רצה לחזור לקשר..קיווה שכך יקרה..
אבל כבר מאוחר מדי.
ניפצתי לו את הבועה הזו..הרגשתי איך אני מחזירה אותו אחורה ומשאירה אותו בלי כלום.
מצד אחד הרגשתי קצת שלא נעים לי שאני פוגעת בו ככה..אני לא אדם כזה שאוהב לפגוע באחרים, גם אם מגיע להם.
מצד שני, הרגשתי סיפוק כ"כ גדול, והייתי כ"כ גאה בעצמי שסוף סוף אני זו שמנפצת לו תקווה ולא ההפך.
מצטערת שנאלצתי להיות רעה, אבל לא מצטערת על התוצאה.
איפשהו באמצע של הארוע הזה קיבלתי סמס מאדם יקר מאוד לליבי.
גם ממנו נותק הקשר..קצת לפני התקופה שנותק מק'.
הסיבות היו אחרות.
המטרה הייתה שונה.
הסיפור מסובך ביותר.
אבל אחרי השיחה איתו נישאר הרבה מאוד מטען חיובי :)
כמה שהתגעגעתי אליו..
אני כ"כ שמחה שהוא רצה לדבר..
ניסיתי לנצל כל רגע שהייתי איתו..להתמלא ברגש החיובי הזה שהמפגים והשיחות איתו תמיד הקנו לי
יכול להיות שלא אראה אותו שוב לעולם..
ואולי..בכל זאת..הדברים ישתנו
לא רוצה להקשות עליו ולגרום לו יותר סבל...אבל לא רוצה לנתק איתו את הקשר..הוא חשוב
בסופו של דבר,
מה שיהיה טוב לו יהיה טוב גם לי.
אני אתמודד
ואני מקווה לטוב.
יהיה בסדר :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
