זה פשוט לא יאמן חח...
זה ניראה כאילו עוד לפני כמה ימים עמדתי בשערי בית הספר היסודי שלי והסתכלתי על הילדים בכיתות ז' שבאים לבקר מורים שלהם לשעבר, וחושבת לעצמי "ואו...מקיף!:O...כיתה ז'!...בגרויות! זה כזה גדול ממני ורחוק ממני".
...
ועכשיו תראו אותי, אני עולה לי"ב.
מי היה מאמין, זה ניראה כ"כ רחוק....לא ראיתי את עצמי בכלל בכיתה הזו. לא הייתי מסוגלת לדמיין איך זה :O
אומרים לי "י"ב" וזה מרגיש כזה גדול..מבוגר...
אבל אני מסתכלת במראה, חוצמזה שאני תמיד ניראתי קטנה לגיל שלי, אני פשוט ילדה.
ילדה קטנה.
איזה י"ב לעזאזל?!
נשאר בבגרויות רק ספרות, אזרחות וספורט?!..
מתי הספקתי לסיים את כל השאר?!
צבא?!...אני מאוד רוצה! אבל האם אני באמת מוכנה??...
אני מסיימת שנה א' באוניברסיטה....מה?! כאילו חסר לי שאני תיכוניסטית שעוד לא התגברה על העובדה שהיא בי"ב אז עכשיו אני גם מסיימת את השנה א' שלי באוניברסיטה?....
פעם כשהייתי קטנה, אמא שלי אמרה שככל שאנחנו גדלים הזמן רץ מהר יותר.
ורק לא מזמן התחלתי להבין למה היא התכוונה, איך זה מרגיש.
פיתאום אין זמן לשום דבר...וכאילו הזמן תופס תאוצה ורץ מהר יותר ויותר לפניי..
אני לא תופסת את זה שאני כבר באמת ילדה גדולה :O
ורק לא מזמן הייתי ילדה קטנה עם צמות שמשחקת בדילגית בהפסקה עם חברות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
