EMO: מי הם האימו? מהיכן הם הגיעו, והכיצד נזהה אותם ונתגונן מפניהם?
- המדריך המלא.
"יומני היקר שלום,
היום הלכתי לבית הספר. כולם הסתכלו עליי כאילו אני חייזר בגלל התספורת החדשה שלי - אז הלכתי לשירותים וחתכתי.
בצהריים הייתי אמור להיפגש עם כמה מחבריי היקרים, אך כולם היו עסוקים - אז הלכתי לחדר וחתכתי. ובכיתי.
הקשבתי כל היום למוזיקה עצובה, ואז הלכתי למספרה. אתם מבינים, אני מוצא בה מין סוג של נחמה. כחול הוא צבע כל כך יפה...
ואז גם פגשתי את אהבת חיי ומשם הלכנו לעשות ביחד את הפירסינג השמיני שלי, אבל זה כל כך כאב שהייתי חייב לברוח לשירותים
של הקניון ולחתוך. ולבכות.
וזה היה היום שלי, דווקא משמח.
שלך באהבה,
אימו." - כך נראה יומן טיפוסי לילד אחרי הידבקות במחלת האימואיזם ובהתפתחותה.
לוקה מתקדם במחלת האימואיזם.
אז, מהיכן בעצם הגיעו האימואים?
מחלת האימואיזם צעירה בשנותיה לעומת מחלות אחרות שנתגלו בחקירות ארכיאולוגיות ונמצאו כבנות מאות ואלפי שנים.
זאת מחלה בראשית התפתחותה ובחיתוליה, ועם זאת היא גדלה בקצב מהיר ההופך אותה למחלה מס' 1 הנפוצה בעולם.
הממצא המתועד הראשון למחלת האימואיזם הופיע בתחילת המאה ה-20 בשנת 1933 בגרמניה.
הנדבק המתועד הראשון במחלה היה הפהירר השלישי לגרמניה, אדולף היטלר. בתקופה זאת עוד לא ידעו על המחלה או על דרכי מרפא בה.
היטלר היה ידוע בקרב עמיתיו כאדם השונה מהחברה. הוא נהג לדבר בבוטות ועם הרבה סימני ידיים,
הוא נהג לשים כמות הגדולה מהנורמה של ג'ל בשיער ואף המציא את ה"פוני לצד" שמייצג היום את שיאה של המחלה.
להיטלר גם היתה תשוקה בלתי מובנת לסכינים (ראה גם: ליל הסכינים הארוכות) ודברים חדים, והיה ידוע לעמיתיו כי הוא "מוצא בהם
שעשוע בזמנו הפרטי".
אף שרבים מהפרטים על מחלתו של היטלר הוחבאו במהלך השנים על מנת להסתיר סודות רבים של גרמניה
במהלך מלחמת העולם השנייה, גילו חוקרים גם העתק בכתב יד שנכתב בזמן כתיבת הספר "מיי קמפף" ("מאבקי").
הדף נתלש ככל הנראה כדי להסתיר את מחלתו המשונה לאותה תקופה של היטלר, אך נשמר:
אדולף היטל, האימו הראשון
" יומני היקר והנאמן!
כרגע אני נמצא במצודת לנדסברג. נכלאתי לאחר ניסיוני בייסוד מהפכה על מנת להשתלט על בוואריה.
בימים הללו המחשבות רצו בי ללא הרף. הרגשתי כאילו כל מבט הבוחן אותי, אם זה הסוהרים או מבטם
של הכלואים כאן המבקשים את ידי ללטפם. הרגשתי כאילו הם מבקשים ממני משהו. רוצים לנצלי.
ראיתי את גלגלי עיניהם מסתובבות אליי, בוחנים כל עגל זיעה במצחי.
נפצעתי בירכי. חבשו לי את הרגל בצורה מזלזלת ביותר וזיהום נגרם עקב זאת, אך נראה כי הוא
מחלים לעת עתה. למרות שאני חושש כי נפגעתי בעקבות זאת, שכן הזיות מציפות אותי מאז הפציעה.
אני יכול לחוש דברים שלא חשתי קודם, וכל שאני רוצה הוא לשבת בפינת החדר בחיבוק-ידיים
ולבכות, או לפצוע את עצמי. יש לי לפתע תשוקה עזה לדם.
איני יודע מדוע תחושות נלעגות אלו מתמלאות בי, שכן אם ידע אדם על כך, יהרגני על כך שחוטא אני
ומחבק גברים אני בשנתי." - היטלר, ראשית 1923
במהלך השנים התפתחו תיאוריות שונות לגבי מחלת האימואיזם של היטלר.
ישנם היסטוריונים הסבורים כי מחלתו של היטלר, אשר השפיעה על נפשו, נגרמה עקב ה"פצע שבירכתו".
הם טוענים שככל הנראה הוחדר לחתך עצמו וירוס קטלני המשבש את מערכת העצבים ומשפיע על תפקודו התקין של המוח.
הוירוס, הידוע גם בשמו המדעי, "הוירוס האימואיזי", משפיע על צורת החשיבה ועל השליטה בשרירי הגוף וכן על התזוזה.
הוירוס ימשיך לתעתע בגוף בו הוא חי אך לא יזיק לבריאות הגוף. מה שכן, בגלל ההזיות והתקפי הדאון הוא עלול לגרום לאותו
האדם הנושא את הוירוס לסיים את חיו.
אך ישנם חוקרים אחרים שטוענים שאין כלל מחלת האימואיזם נגרמת בגלל נגיף או וירוס, אלא בגלל בעיה הורמונלית
ובעיה תורשתית, שמתפרצת לרוב בשנות ה-13 ועד ה-23 לחייהם של החולים. מדובר ברצף גנים לא תקין ובכרומוזום
מספר 8 הקטן משאר הכרומוזומים.
נלקחו 20 נבדקים הנקראים בחברה של ימינו "אימואים", נערים ונערות מקועקעים יתר על המידה,
מחוררים ובעלי ה"פוני צד" המפורסם. בבדיקת הכרומוזומים שלהם נתגלה הדבר המפליא, שכן הכרומוזום 8 אכן היא שונה
וקטן משאר הכרומוזומים.
- כרומוזומים של אדם תקין.
- כרומוזומים של אדם הלוקה בתסמונת אימואיזם.
עדיין לא הוכח איזו מן הטענות היא נכונה ואולי אף שתיהן - אך מה שידוע עכשיו לעולם שהאימואיזם אינה "אופנה חולפת" אלא
מגפה של ממש, שכל אחד יכול להיחשף אליה בקלות בלי אפילו לדעת.
לוקה באימואיזם בסוף מחלתו. התאבד לבסוף לאחר הזיות קשות ובעיות נפשיות כרוניות.
אז, איך מזהים אדם הלוקה באימואיזם ואיך מתגוננים בפני המחלה?
הזיהוי
אדם הלוקה במחלת האימואיזם מראה זאת קודם כל במראה החיצוני
1. הוא מתחיל להתעסק יתר על המידה בשערו. זה עלול להתחיל בקישוטים מוגזמים כגון
קשתות רבות (מנוקדות או משובצות), סיכות עבות וריבוי של הצבעים: אדום-שחור, לבן-אדום ושחור-ורוד.
רוב הלוקים במחלה בראשיתה, מראים זאת על ידי ה"פוני לצד" המפורסם.
2. מצבי רוח משתנים. יתר-קופצניות או יתר-דיכאון. רצון לתשומת לב מיותרת על ידי מעשים
בלתי שפויים. זוהי תופעה יותר מתקדמת של המחלה שקשה יותר לאבחן, אך ישנם סימנים כגון חתיכים
או קעקועים מפתיעים. הם גם נושאים בקרבם סכינים או ספר שירים דיכאוניים.
3. הם מתרחקים מהחברה הרגילים ונוטים להתבודד או להסתובב יותר עם חולים אחרים.
כולם לבושים באותם בגדים ואותם תסרוקות. בשלב זה המחלה כבר בלתי-ניתנת לריפוי.
4. יתר דרמתיות. חולים הלוקים באימואיזם לוקחים כל דבר שאדם בריא יקבל כמובן מאליו
ביתר דרמתיות. כגון: סירוב למשהו כמו אוכל או בקשה למעט שקט עלול להתקבל אצלם באותה מנת
רגש של "אני שונא אותך אתה בנאדם רע ומגעיל ואני לא אוהב להיות בחברתך."
אימו בשיא המחלה
ההתגוננות:
דרכי ההתגוננות פשוטים למדי, שכן ישנם אמצעים יעילים וזולים המרחיקים אימואים מהסביבה ומגנים על בריאותכם:
1. מוזיקה שמחה. אימואים שונאים כל דבר עם תופים או חלילים. הם מתעבים עוד יותר שירים המדברים
על אהבה (בלי ללבות שבורים) ועל שמחה (בלי מוות). תקשיבו למוזיקה שמחה בכל פעם שאתם מרגישים בקרבתם של
אימואים.
2. בגדים בהירים. אימואים כהים מטבעם. הם לובשים בגדים כהים עם מעט צבעים זעקניים כגון: אדום, כחול, ורוד ולעיתים אף ירוק.
אם תלבשו לבן או ורוד-סלמון בהיר הם יתרחקו מכם, שכן זהו צבע הטוהר והניקיון, המבלבל את מוחם.
3. תחייכו המון ותצחקו. צחוק צורם באוזניהם של האימואים, וחיוך נראה להם כנשק קטלני. הם יברחו מכם כאש הבורחת ממים.
4. ואחרון חביב שמבטיח את בטיחותכם: קנו בושם בריח ורדים או כל סוג של פרחים. האימואים מפחדים מריחות המסמלים את האביב ואת הפריחה.
ניתן גם לרכוש בסופרים ובבתי המרקחת הקרובים לביתיכם את הספריי להגנה עצמית, "אנטי-אימו", המורכב ממי וורדים ותמצית של מסיר איפור במחיר זול ששווה כל אגורה.
האימו הזה יכול להיות קרוב אל ביתכם ואל ילדיכם
מי ייתן ונצליח יחדיו להתגבר על המחלה.
דע ודא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: