אין לי רגע דל

אני מעדכנת עכשיו את הבלוג רק כי החוק פה קובע שבלוג שלא יעודכן במשך 3 חודשים ימחק. ורק בגלל זה.

האמת היא שזה צעד נורא אמיץ מבחינתי להכריז הכרזה כזאת, אבל נראה לי שהגיע הזמן. אולי אני טועה, אני לא יודעת, אבל כרגע נראה לי שזה מה שאני צריכה לעשות.

המון דברים טובים קרו בעקבות הבלוג הזה, לנצח אזכור לו חסד נעורים. ואני יודעת שיש לפחות עוד בנאדם אחד פה שיחשוב ככה. רק שכנראה עייפתי מלהיות נורמה ג'ין מישראבלוג. חסרה לי האנונימיות של להיות זרה. נראה לי שהמחויבות הזאת לדמות אחת מפחיתה בי קצת את העניין, ואני מרגישה שאני מכירה פה כל כך הרבה אנשים, שלהיות זרה כבר לא יעבוד יותר. כנראה שאני צריכה איזו מידה של ניכור כדי לכתוב. אפילו שניכור הוא קצת אנדר-רייטד בימינו.

אז זהו.

נפל הפור.

אני נפרדת.

בשיר:

עננים על ראשנו, הרוח איתן.

המלאכה נעשתה, חי שמים!

נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן

עוד נשוב ניפגש על המיים.

אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,

ובלוידים אינה מפורסמת.

אך אם אין היא כיום רשומה במפות

בהיטוריה אולי היא נרשמת.

על הצי הלזה, האפור, הקטן,

יסופר עוד בשיר ורומנים.

יתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,

יקנאו עוד הרבה קפיטנים.

את עמל בחורינו סוד - ליל יעטוף,

אך עליו נברך כעל לחם.

הן ראית כיצד מספינות על החוף

הם נושאים את עמם עלי שכם.

לחיי זה הלילה הקר ואיתן!

לחיי הסיכון והפרך!

לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!

לחיי הספינות שבדרך!

ולחיי בחורים שקיבלו הפיקוד

ובאופל כיוונו את השייט,

למועד הנכון, למקום היעוד

בלי מצפן ומפה בליל ציד

עננים על ראשינו, הרוח איתן.

המלאכה נעשית, חי שמים!

נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן

עוד נשוב נפגש על המיים.

יום יבוא - ואתה בזוית של פונדק

תשב, סב, על בקבוק של קיאנטי.

ותחייך ותירק חתיכה של טבק

ותאמר - כן חבריה, זקנתי.

כן ראיתי רבות בעולם העגול

אך אזכור עוד, חי סנטה מריה

איך נרטבתי בחושך כמו תרנגול

אותו לילה על חוף נהריה

ונספר לך אז כי פתוחים השערים

כבר מזמן נפתחו, חי שמים

ופתחה אותם זו חבורת נערים

שעמדה אותו לילה במים

אז תצעק: לא עזרו אוניות המשחית

לא השפיע הרדר אפילו

ותסיים את פסוקך בקללה איטלקית...

וחוצות הנמל יאפילו

כך יהיה ולכן, אל מול רוח איתן

לחיי הסיכון והפרך

לחיי הספינות הקטנות קפיטן

לחיי הספינות שבדרך!

מיטל