היא שכבה במיטה ותהתה.

היא נזכרה בכל המילים היפות שהוא אמר לה, שנשמעו מתוקות כמו סם.

היא נזכרה בהבטחות הגדולות שהבטיח לה, שלעולם לא יפגע בה.

ואז היא נזכרה, בבגידה שלו בהבטחותיו, במילותיו המתוקות שנשברו כמו הגלים במזח.

השעון תיקתק, דקה אחר דקה חלפה לעיתה.

והיא רק חשבה, חשבה על ההרגשות המעורבות שהוא גורם לה להרגיש.

השנאה והגועל שהרגישה כלפיו באותו רגע, היו מעל ומעבר.

ואותו משפט עבר לה כל הזמן בראשה, "הדברים שהוא עושה מגעילים אותי"

שוב ושוב חוזר המשפט בתוך ראשה כמו קרוסלה מסתובבת.

היו לה ציפיות, היו לה תקוות,

שהתנפצו כמו הגלים במזח.

"זהו" היא החליטה,

אני לא רוצה לראות אותו, לשמוע אותו, להריח אותו, להרגיש אותו.

שעות היא ישבה וניסתה לנסח את מכתבה האחרון אליו.

היא לקחה את העיפרון הכסוף והמחודד שחיכה שתעשה בו משהוא נועז.

היא לקחה את העיפרון, הסתכלה על הדף הריק,

וכתבה באותיות גדולות על כל הדף הלבן והצחור: שונאת!

כן, בדיוק כך אני אתן לו את המכתב למחרת.

היא הניחה את המכתב בתוך מעטפה ורודה מעוטרת כוכבים כחולים,

והניחה אותה על שולחן העץ הגדול שעמד במרכז חדרה העגול.

היא פנתה אל החלון, לנשום את האויר הצח האחרון שלה.

רגע לפני שהיא נולדת מחדש.

היא טיפסה אל החלון שהיה כעת פתוח לרווחה, נשמה שוב עמוק בכל כוחה,

וצללה אל הבלתי נודע...

מש'ו קטן שעלה במוחי, זה כמובן דמיוני,

הסוף הוא סוף פתוח, ולכן רציתי להשאיר מקום לדימיון...:]

נ.ב- זהו כבר שבועיים שאני לא מדברת עם ג'סטין..וטוב לי, ואני חיה:]

הוא מתעלם ממני, אני ממנו...לא שיש לי מושג למה אבל בכולפן,

הוא עשה דברים שלא ציפיתי מהאדם הכי מגעיל בעולם לעשות, אבל אממ הוא עשה.

אני לא מתכוונת לחזור לדבר איתו, דאטס פור שור!

עריכה קטנה: התקבלתי ללהקת הבצפר, אבל אני לא הולכת!