דו שיח עם פיצולי היקר..
אני
היא
"את יודעת שכבר קריסמס קרב נכון..?"
"ברור שאני יודעת..."
"ואת יודעת שהזמן לא מחכה לך, תיק תק תיק תק ואת יושבת ולא
עושה שומדבר."
"תספרי לי על זה, הראש שלי נחצה לשתיים, הלחץ הזה לא עוזב אותי"
"ואז באים השדונים הקטנים בתוך הראש שאומרים כי עוד יום עבר
ועוד יום עובר"
"גם את שומעת את השדונים האלה..? הם מלחיצים, כל יום הם באים
להתריע כי הנה עבר עוד יום בלי משמעות.."
"נכון...וזה אומר שכדאי לך שתרימי ת'תחת שלך מהר ותלכי לעשות את הכל!"
"את מתכונת לקריסמס נכון..??
אני יודעת שאת כן..צריך מתנה לאמאאבא ,סבאסבתא,
ננה, פיק ודניאל כמובן, אני חייבת לשלוח לדניאל כבר את המכתב!
ואין לי זמממממן!!!!"
"למה את מחכה..? את מחכה שוב לדקה ה-90?
את מחכה שמיש'ו יציל אותך..?"
"אני מחכה לסימן.."
"יא רייט...סימן...הראש שלך מתפוצץ והזמן עובר..זה מספיק סימן בשבילך..?"
"יש לי רעיון לשיר, שיר שאני אקדיש לדניאל, יש לי רעיון למתנה
לננה, ולפיק, ולחברים בחו"ל...אבל אני צריכה זמממן!"
"הוא לא יחכה לך...הוא אפעם לא מחכה..
אז למה את מחכה..?!?!?"
לא, הזמן לא יחכה לי...
צריך לרוץ, לרוץ אחרי הארנב הקטן עם כפפות היד הלבנות והשעון הכסוף..
פוסט סכיזופרני במיוחד, אני אתפלא אם לא ברחת באמצע הקריאה..
תמיד נחמד שיש פיצול.