אולי זה כל הקטע של השנה החדשה, יום כיפור ורצון בלתי נדלה להשתנות, להשתפר ולהפוך לצדיק. וייתכן וזה השיעמום. אבל היום החלטתי להיכנס ולראות אם הדף הקטן הזה שנקרא "הבלוג שלי" עוד קיים. הפלא ופלא! אף אחד אפילו לא טרח למחוק את המקום השומם הזה שמת עוד לפני שהחלטתי לפתוח אותו. תענוג.

ולמרות שאני מכחישה את היותי 'כותבת בלוגים' ומנסה לתרץ את זה כ"כשהייתי צעירה...אהבתי מדי פעם לכתוב" אי אפשר להתכחש לכך שתמיד, איכשהו, בדרכיו הנסתרות של העולם אני תמיד אחזור לכאן. לפרוק עוד משהו שמטריד אותי, להתפעל מדבר שכבר קצו המילים מלתאר אותו. וסתם לכתוב. כי כמה שאני מכחישה מעולה- אני מתה על זה!

והפעם נכנסתי לכאן לעלות מעט נוסטלגיה...להתרפק על זכרונות העבר ולהזכיר לעצמי איפה הכל התחיל. ואיפה אני היום- סיימתי לכתוב את הספר המיוחל שכה מיאנתי לסיים. כיום אני מחפשת דרכים לפרסמו: מחפשת הוצאות לאור, מתקנת, משפרת, שולחת, בודקת.

ומי היה מאמין שהכל התחיל בעמוד הקטן הזה, לפני כל השכלולים שנעשו כאן, לפני כל הפרו וכל הפריבילגיות?

אחחח...יחי הנוסטלגיה...