כואב.מטריד.לחוץ.לא נעים.מפחיד.חוסר אונים.

אז מה בעצם את רוצה? אני שואלת את עצמי.

מזמן לא איבדתי את עצמי ככה, תלויה באויר וחסרת אונים.

כשהמילים מאבדות את המשמעות, לא נותר דבר אלא לפרוש ידיים לחיבוק חם.

להתחפר בתוך מישהו אחר ולהרגיש את הריח שלו ממלא אותך, מציף אותך בשמחה.

מה אני בכלל? מי אני?!

מסכה שהפכה להיות חלק מהיומיום.

אני זאת בכלל לא אני. ולא אוכל להסביר את עצמי טוב יותר.

פעם נטיתי לחשוב שאני בן אדם מיוחד, עם תכונות מיוחדות.

היום אני שמה לב שאני זה קצת מפה וקצת משם, יש בי קצת מהכל.

כמו בובת סמרטוט התפורה מהמוני בדים.

זה מה שאני?

זיוף אחד גדול.

כל כך רוצה שיהיה לי מה להגיד, להעלים את המבט האבוד הזה. ושוב חוסר האונים הזה.

כל כך רוצה לעצור את המחשבות שלך בבת אחת, בנשיקה אחת.

להעלים את הדאגות, שיהיה לך רק טוב.

אבל אני עוצרת את עצמי, כאובססיבית לעכבות הזאת שעושה מחנק בגרון.

וכל הזמן חוזרת ואומרת לעצמי "אז מה בעצם את רוצה?"

אם יש משהו שאתם רוצים, תלכו על זה.

אל תהיו טיפשים כמוני.אל.

נכתב ברגע של חולשה