יש לי חשק מוזר והזוי לצאת החוצה לרחובות, פשוט לרוץ ולצעוק.

o.O

אני רוצה לתת לעצמי להרגיש חופשיה, אבל תמיד משהו מונע ממני.

קרה פעם למישהו? -.-"

מזמן הפסקתי לכתוב בבלוג הזה על עצמי, לעצמי.

כנראה שהפרנויה שמישהו יקרא בו פעם ויבין שזה הבלוג שלי מטריפה אותי יותר מתמיד ולא נותנת לי מנוחה..

אני בטח היצור הכי צבוע שאפשר למצוא.ever.

כמות החומות שבניתי לעצמי במשך הזמן זה שיא עולמי..[תמיד חשבתי איזה שיא אני יכולה לשבור כדי להיכנס לספרי הגינס אני חושבת שעליתי על זה!!]

בא לי לבלבל לכם במוח ולהוליך אתכם שלל בתוך קווי המחשבה המסובכים שלי, שתקראו, תתבלבלו, ותשאירו

תגובה המומה.[או שלא תשאירו תגובה בכלל..זאת גם אפשרות..;)]

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה בשאלה, מי אני בכלל? אישה רעה.

הכל מבלבל אותי וסוחף אותי, אני מאבדת את הזהות שלי לאט לאט בזרם.הבטחתי לעצמי שאני אשאר נאמנה לעצמי ולערכים שלי, ואז ככה אני מאבדת את עצמי, מתמוגגת לכם מול העיניים. שמתם לב בכלל? ברור שלא

אז למה אני כ"כ מתעסקת לשים על עצמי מסכות כה רבות, לבנות סביבי מבצרים וחומות אם גם ככה קשה לי להיות אני עצמי?

לעמוד על שלי, ולהגיד לא.

לפעמים אני צריכה ללמוד להגיד לא [לא?] אני מוצאת את עצמי אכולה מבפנים כי במקום להגיד "לא" ולעמוד על שלי

העדפתי לרצות את האדם העומד מולי.

ואז אני אתבכיין שאנשים פוגעים בי -_-" כמה פטאטי מצידי.

אני רוצה לכתוב בכתב קטן וחמוד, בצבע כחול ים, ושאנשים יאהבו מה שאני כותבת.

ולפעמים, אני לא צריכה נשיקה, ולא מילה טובה. מספיק מבט אחד בעיניים וחיבוק.

אבל לא חיבוק מאולץ. לא חיבוק מחרמנות. חיבוק אמיתי.

גיליתי שאני סולדת מהחרמנות. >>"

נשמע לכם מטומטם? לי עוד יותר.

אני חושבת שאני נאחזת בפחדים שלי מהעבר כדי לכפר על הפאקים שלי..

זה קל להאשים אחרים בכך שהתעללו בך וגרמו לנפש שלך להיות מצולקת מלאה בפאקים מפגרים [כמו הפאק להלן..]

מאשר להגיד שאתה פשוט דפוק =.-

אני רוצה להיות מסתורית. ללבוש שחור, לעשות פסים כחולים בשיער ולא לדבר.

ואז אנשים יחשבו שאני מסתורית, ויחשבו שקרה לי משהו. ורק אז הם התעניינו ויסתכלו עלי כאילו אני יצור מהחלל בהחיצון.

כי ככה אני מרגישה מבפנים, ואף אחד לא מבין למה.

בוף.

טוב התבלבלתי בעצמי..[מזל שזה לא יבלבל אתכם..כי אתם לא תקראו את אוסף השטויות הזה..^.^]

אפרודיטה