"עד שמאבדים מישהו לא מבינים את ערכו.."

נשמע קצת מוכר לא?!

תמיד שומעים את זה, מזדהים, ולא מנסים להפנים באמת ובכנות את המשמעות. עוברים הלאה, מהר, וממשיכים במרוץ החיים. עד מתי?

איבדתי כל כך הרבה אנשים ואנשות [חוחוחו] בשנה האחרונה, ורק עכשיו אני מתחילה לקלוט עד כמה זה חסר.

כל היציאות, הצחוקים, המפגשים הקטנים, השיחות העמוקות לתוך הלילה, ההתרגשות, השמחת חיים.

ועכשיו זה איננו.

וחבל שכך..

אני מוצאת את עצמי מסתכלת לאחור, ואה נוסטלגיה מתוקה- ומחייכת.

הבטחתי לעצמי שלעולם לא אתבגר, לעולם לא אעזוב את החברות שלי ואשאר תמיד שמחה..

מה נשאר מזה?

רק הבטחה נישאת באוויר. לא שווה כבר כלום.

אני רוצה את התמימות שלי בחזרה.

אני רוצה להיות אינפנטילית לגמרי שוב.

אני רוצה להרגיש חופשייה.

אני רוצה להיות אני בלי לחשוש.

אני רוצה...לחיות.

I'll be your dream, I'll be your wish I'll be your fantasy.

I'll be your hope, I'll be your love be everything that you need.

I love you more with every breath truly madly deeply do..

I will be strong I will be faithful 'cause I'm counting on a new beginning.

A reason for living. A deeper meaning. 

For someone special