הבה נגיד כולנו בספירת של אחת-שתיים-שלוש: בוהווווווו
כן כן, החופש נגמר. ואם תשאלו אותי אי אפשר לקרוא לחודשיים של הפסקה לעומת עשרת חודשי קריעת תחת חופש, זה לא הגיוני מבחינה מתמטית[ אל תתגרו בי עם הוכחות ושטויות.]
אבל לא התכנסנו כאן היום [טוב, אני כינסתי את עצמי כאן] כדי לדון ב"אוף נגמר החופש" למרות שאני בטוחה שהעברתי את המסר.
לאחרונה עלו בי כמה תהיות ותובנות לגבי בית-הספר, ובגלל שאני כה נחמדה אני אפילו אשתף אתכם בכמה מהן.
-> פעם היה טוב
כולנו מכירים את אימרה השחוקה של "פעם היה יותר טוב" נכון? יופי. אבל עם השנים אני מבינה למה לעזאזל האמרה הזאת כ"כ שחוקה.
אם פעם ההליכה לבית הספר ביום הראשון ללימודים הייתה מעין חוויה מרגשת, הרי שהיום זה גיהנום עלי אדמות, "מה שוב לחזור לכלא הזה?!" נממ.
אם פעם ללכת לקנות יל'קוט חדש, ולבנות שבנינו- מחברות יפות מעוטרות בפו הדוב או המון המון עטים וטושים צבעוניים היה כיף ובמקצת אפילו מרגש, הרי שהיום הרדיפה הזאת רק להספיק לקנות את כל הדברים לבית ספר היא מעמסה מיותרת. וללכת ב30 מעלות בחוץ זה רחוק מלהיות חוויה מהנה, לכן- שולחים את אימא. נו מה? ברור.
-> כשאני הייתי בגילך...
תשאלו את האבאמא או את הסבא-סבתא שלכם איזה מורים היו להם כשהם היו בגיל שלכם. אני מבטיחה לכם סיפורים מפה ועד תאילנד ובחזרה על אנשים שהיו בשבילם מודל לחיקוי. עכשיו, אני לא יודעת אם משרד החינוך חושב שאין לילדי ישראל תקווה או שהוא סתם שונא אותנו אבל עם השנים אני פוגשת יותר ויותר מורים ש...איך אני אתאר את זה במילים עדינות? בורים. כן, זה מילים עדינות.
איפה המורים שדאגו לחנך את התלמידים שלהם והיו אכפתיים? איפה האלה עם הרוח הציונית שניסו להחדיר את אהבת הארץ ושימשו מודל? איפה האלה שמלמדים שעות נוספות כי התלמידים לא הבינו את החומר ולא בשביל הכסף?!
טוב, אני יכולה לקטר עד מחר עד כמה שיטת החינוך שלנו מטומטמת, ועוד לא נגעתי אפילו בשביתות(שבינינו לא מפריעות לנו כ"כ נכון?), שרת החינוך, ועוד אלף דברים אחרים.
ןלמרות הכל, אני מניחה שכדאי שנתחיל ברגל ימין, לא?
אז לבשו תלבושת אחידה, קחו ילקוט ביד אחת, אמפי 3 ביד השנייה (השיעמום מובטח) וצאו לדרך!
שנת לימודים נעימה לכולנו. אמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venus Love
