הממממ טוב, לעדכן אין לי ממש זמן. אבל בגלל שאני שפחתכם הנאמנה[ אל תלכו כל-כך רחוק עם הפנטזיות] החלטתי לשים כאן קטע קטן שכתבתי דיי מזמן.
ואם אתם כבר פה והחלטתם לקרוא אותו [אגב, מי שמנחש מאיזו פרסומת באה ההשראה מקבל המממ...חיבוק?] אז אני אשמח לשמוע את דעתכם על הנושא.


חם בפנים, חשבה לעצמה. כל-כך חם פה. היא הביטה מסביבה אך הם לא נראו מודאגים מזה כלל, כל אחד היה מרוכז בעצמו. צוחקים להנאתם.
ההרגשה של שטיח הצמר עליו ישבה הייתה כה נעימה, היא הרגישה כאילו מרחפת על עננים, נחה על שיערות סבתא שנהגה לאכול עם אימא כשהיה לה אכפת והיא לקחה אותה ליריד בעיר.
השטיח דגדג אותה בקצות האצבעות ברגליים היחפות, איפה הנעליים, שאלה את עצמה בתמימות. אבל לא היה לה אכפת מהנעליים. היא התחילה לצחוק בקול רם כי השטיח החל לדגדג אותה לאורך גופה הצנום. הרגשה ממכרת שכזאת. איזה כיף, חשבה לעצמה.
לפתע שמעה את המוסיקה שבקעה מזוג הרמקולים אשר עמדו ממולה. היא יכלה לטעום אותה ולהריח אותה. היה לה ריח של מתוק וטעם של מסטיק תות. היא התענגה על כל תו, כי כל תו היה שונה. זה כמו בטעימות, חשבה לעצמה, מצחקקת בקול רם. איפה יוסי?!צצה לה המחשבה לפתע פתאום. היא חיפשה אותו בעיניה אך הכל הסתובב לפתע והתעוות. והנה יוסי, עם השרמוטה מכיתה י' על הספה. מה הם עושים? היא הביטה בהם בפליאה.
היא ראתה אדום, הרבה אדום וחושך מסביב. היא ראתה פרצופים מעוותים ואת השרמוטה מכיתה י' מתקלפת מעורה, חושפת בשר אדום כדם ועצמות חלולות. היא החלה להשתולל והשטיח כבר לא דגדג אותה בכלל.
כולם נראו כל-כך רעים, עם עיניים אדומות ואדום, הרבה אדום. היא ניסתה לקום ולברוח אבל לא הצליחה להרים את גופה, על אף שקודם לכן הרגיש כמו נוצה. מה זה? שאלה. תעזבו אותי, תעזבו אותי, חזרה שוב ושוב בחירש.
אבל אף אחד מן הפרצופים המעוותים לא הפסיק, הם לא נראו מודאגים מזה בכלל, כל אחד היה מרוכז בעצמו. צוחקים להנאתם. והיא משתגעת.



:]