"ואני אוהב אותך"

והשאלה היחידה שמהדהדת לי בראש זה למה שמעתי את זה ממנו ולא ממך

...

יום ההולדת עבר, קיבלתי כל-כך הרבה אהבה (וכמובן גם מתנות) שזה עשה לי את השנה. חוץ ממך. כי אתה בכלל לא נוכח בשבועות האחרונים.

רציתי שהפוסט הזה יהיה אופטימי ושמח, אבל איכשהו אתה תמיד מצליח להסיח את הדעת שלי לדברים אחרים, מטרידים יותר. הגעתי למסקנה שמסוכן להשאיר אותי עם המחשבות שלי לבדי. אני נוטה לנתח מצבים ולהסיק מסקנות מאוד צלולות על המצב ועל הצעד הבא. והצעד הבא תמיד נראה כסוף. אני לא יכולה לבקש ממך משהו שאתה לא יכול לתת לי, וגם לא לצפות שתשתנה. אני יודעת שאתה אוהב אותי, פשוט לא בדרך שאני רגילה אליה. כל אחת רוצה מישהו שיאהב אותה ויבין אותה, אחד שהיא תוכל לחלוק איתו משהו מיוחד, וזה חסר לי. ומרגיש לי ממש לבד למרות הביחד. ובכל מקום אחר פרט לידיים שלך אני מרגישה טוב. ואז ברור שמשהו כאן מעוות לחלוטין. הרי איך זה שכולם בסדר ורק אתה לא?

ועדיין. ה"אני אוהב אותך" מהדהד לי בראש. והוא בכלל לא שלך.

Оживаю в других руках

[קמה לתחייה בידיים אחרות]