אז מה ולנטיינס?

ולנטיינס עבורי הוא בדרך כלל חג שרוי במחלוקת- או שאוהבים אותו או ששונאים אותו והוא גורם לבחילה מרוב מתיקות.

אם בדרך-כלל אני נמנית עם הקבוצה הראשונה הרי שהיום אני כבר יותר נוטה לכיוון הקבוצה השנייה. ולמרות הכל אי אפשר לשכוח את הזכרונות המתוקים של הולנטיינים שעברו (הורד על השולחן למרות שלא היית באותו יום בכלל..).

 היום אספתי את עצמי, אחרי שעות שינה מעטות (עבורי), וגררתי רגליי לבית הספר שם פיזרתי את אבקת הקסמים הולנטיינית ואיחלתי לכל עובר אורח "חג שמח!!". מיותר לציין שהם פזלו לעברי במבט עקום.

אם יש משהו שכולם יכולים להסכים עליו- בין אם אתם אוהבים את החג עד מוות או שונאים אותו עד בחילה- זה שהחנויות עושות הכל אבל ה-כ-ל כדי שתקנו אצלם מתנות לאוהבים( גם אם זה אומר להתפשט במזג אויר שבו כלב לא יוצא החוצה ולרוץ ריצת אמוק). לא מספיק שהאוהבים גם ככה עוורים למחצה, סובלים מהתמכרות קשה לקיטשיות, אז גם לרושש אותם לחלוטין?

כן, טוב יותר צינית מזה אני לא יכולה להיות.

תמונה נחמדה שלקחתי (גנבתי בלי בושה) ממנה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=439482&blogcode=8629261