בנתיים די התייאשתי מלכתוב את קורות הטיול השנתי, אני מקווה שאמצע כוחות ואשב לכתוב. אז אתם שואלים מה מעללי כאן, ידידיי? אענה לכם, או יותר נכון אדווח.
לאחר הפרידה המתוקשרת (בנות הם עם רכלן) הרגשתי שלהתמרמר ולהתבוסס ברחמים עצמיים לא יחזיר לי את הבחור בחזרה, כי איני מושכת עם נזלת וטישוז בידי, ולכן החלטתי לפרוץ אל עולם הדייטים.
כאן המקום לשפוך קצת אור על חוסר הניסיון שלי בעולם הדיטיים- לעולם לעולם לא יצאתי לדייט עם בנאדם שאני לא מכירה. וגם אם אני כן מכירה, תמיד הבאתי חברה (לצורך גיבוי, כמובן).
כך שהכניסה (או יותר נכון הדחיפה למים העמוקים) לסצינה הזאת דרשה ממני הרבה אומץ וקור רוח, שבשניהם אני לוקה בחסר ככל הנראה.
שינסתי מותניי והקלקתי על "גופ", נזכרתי שהייתי רשומה שם פעם בהיכרויות או משהו בסגנון כשהיה לי משעמם באחד החופשים. ארגנתי לעצמי כרטיס נחמד ומעורפל (כמתבקש, מסתבר) ומיד הוצפתי בשלל הודעות, "היי מאמי, מה נשמע?","היי מותק ממצב?", "כפרה יש מצב להכיר אותך?" בהחלט, מדד הערסיות גבוה.
בסוף החלטתי לתת צ'אנס לחייל נחמד, בן 19 אשר משמש על תקן של טבח כשהוא לא עובד בתחנת דלק וזה לאחר נפנוף אינטנסיבי של גבר שהציע לי לצאת איתו בשביל כסף, "למה אתה משלם לבחורות לצאת איתך?" "כי אני יכול.." אחלה של תשובה, תקנה גם אוטו גדול כדי לכפר על שאר המגרעות, האמ האמ.
לבסוף עברתי לדבר עם הטבח באייסיקיו, שבו לא השתמשתי בערך מאז תקופת הניאנדרתלים, אבל ניחא. מה שלא ניחא שגם הטבח הזכיר בחיצוניותו ניאנדרתל. אבל אני, בחורה לבבית שכמותי, אמרתי לעצמי שתמונות יכולות לעשות עוול לאנשים ולכן כדאי לתת לו צ'אנס.
בסופו של דבר ולאחר מחמאות מיותרות לחלוטין אם תשאלו אותי הטבח הזמין אותי למסעדה. נענתי בחיוב כמובן, הרי מה יש לי להפסיד? גם אוכל בחוץ, גם בילוי נחמד ליום שישי וגם לנסות ולשכוח את האקס-מדהים.
מאז גבירותיי ורבותיי הוא כטפיל על גבי.
"היי מאמי, מה קורה? אל תשכחי יום שישי."
"לילה טוב יפה שלי"
"דברי איתי מתוקה שלי"
"מאמי"
"נשמה"
"כפרה"
ד-ב-י-ק-י!!!!
פתאום האדישות של אקס-מדהים נראית כה מבורכת ואף זוהרת. שלא תבינו לא נכון, גם אני בחורה וכמו כל בחורה שמכבדת את עצמה גם אני רוצה שיחמיאו לי ויגידו לי מילים יפות ושמרוב מתיקות רופא השיניים שלי לא יידע מה לעשות ויברח בצעקות (רגע, זה כבר לא חשוב), אבל- ואבל גדול- אני לא מסוגלת לסבול את הקיטש המתאמץ הזה בייחוד מבן אדם שמכיר אותי בדיוק כמה שעות ספורות וגם זה, דרך הרשת. למרות שניחנתי במעט קסם אישי ואני לא כותבת בשגיאות כתיב אין זה אומר שיש למישהו את הפריבילגיה לקרצץ לי ולקרוא לי בשמות של פרחות שעבר זמנן.
ובכל זאת החלטתי לתת לזה צ'אנס, כי הוא כן נשמע בחור נחמד ולי כבר לא נותר מה להפסיד חוץ מהשפיות שלי, והרי אותה כבר זכיתי לאבד אי שם בדרך.
נשאר לי רק להתנחם בעובדה שאולי אצליח גם לנפנפו בסופו של דבר בסטייל, וזוהי נחמה פורתא. התחזיקו לי אצבעות?
-אפרו-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venus Love
