אני יודעת שאת דואגת ורוצה רק בטובתי, אבל את לא יכולה לסגור אותי בקופסת זכוכית אטומה ולהתבונן בי לנצח.

לא מוכנה לכך שתסגרי אותי ותנסי לקבע אותי, אני רוצה לפרוח. אני רוצה לטעום מכל מה שיש לחיים האלה להציע. וגם אם אעשה טעויות אני רוצה להסתכל במבט לאחור ולדעת שעשיתי אותן בעצמי ולמדתי את הלקחים, ולא לקחים תאורטיים.

את דואגת, אני לא מאשימה אותך. אבל את גם לא יכולה לבקש ממני להפסיק לחיות ולהיות בובה בחלון ראווה של שלמות.

עייפתי לחיות במסכה של הילדה הממושמעת, עכשיו אני פשוט רוצה לחיות.