לאחר שפורסמה הכתבה שלי בעיתון המקומי שאת שמו לא אזכיר מפאת הרצון חסר התקדים להישאר אנונימית, אני מתחילה לפתח גינונים של סלבריטאיים. מישהו אמר מגאלומניה ולא קיבל?!

טוב אולי הפרזתי במעט לגבי גינוני-הסלבריטי אך בהחלט ראוי לציין שכמה ימים אחרי לבשתי חולצה מעוטרת בכתר משובץ ביהלומים (עשויי זכוכית. מה אפשר לצפות מחולצה שנקנתה בשוק ב20 ש"ח?) ובכיתוב "celebrity fashion". ברגע שרגלי דרכה בכיתתי לצורך חזרות למסיבת סיום הכיתתית שנערכה אמש (הזוועות! הזוועות!!) קפץ עליי חברי לספסל הלימודים והכריז "אפרו את סלבריטי!". נבוכה עד עמקי נשמתי ובעלת לחיים אדומות שלא יביישו אף קטשופ סינטטי הבטתי בחולצה ואמרתי "מה, בגלל זה?!"

"לא! הופעת בעיתון!" אה. עכשיו הכל ברור.

מאז אותה הכתבה השכנים מברכים אותי לשלום עם חיוך, והם אפילו החליפו את התווית הקטנה עם השם שלנו בתיבת דואר, והפעם אפילו לא טעו בשם. מורות פונות אליי ושואלות אם זאת אני שכתבתי את הכתבה שהופיעה, ואני לא מבינה היכן מסתתר אותו צל של ספק- עם שם משפחה כמו שלי אני בספק אם זה יכל להיות מישהו אחר. מילא הייתי "כהן" או "לוי" אבל אני לא, אני מהרוסים עם שמות המשפחה הארוכים כאורך הגלות.

כמובן זכיתי בתשבוחות מהנה והנה ואימא הביאה לכל העולם ואחותו הצולעת והלא צולעת לקרוא, כי "הבת שלה כתבה". ואני כבר הולכת ברחוב ומנסה להבין למה אנשים לא עוצרים אותי ברחוב, צורחים את שמי בקולי קולות ומבקשים חתימה. מה יהיה אתכם תגידו? בושו לכם! 

לצורך הבהרה- לא הפכתי לכתבת באותו עיתון, זהו בסך הכל מדור של טורים אישיים. ובמקרה התמזל מזלי להתפרסם בו. זכיתי ל15 דקות התהילה שלי. הייתי רוצה להגיד שאני כותבת כעת עבור איזה עיתון נחשק או סתם מדור באינטרנט אבל לשם עוד לא הגעתי.

אך אל לנו להתמרמר- אני בדרך הישר להשתלטות טוטאלית על העולם!

"מה נעשה היום, מוח?"

"מה שאנחנו עושים בכל ערב, פינקי"

מואהאהאהאהאהאהאהאהאהאה

:)