אני מרגישה כל כך חרא.
זה התחיל מזה שהיה לי אתמול בבית קצר, אז לא יכלתי לעשות כלום
חוץ מלהיות עם באטארפלי [הגיטרה שלי..]
אתמול יצאתי עם כל החבר'ה והיה די סבבה.
סם הרים אותי ובטעות דפקתי ת'ראש ברצפה...
חשבתי שזה יגמר בזה אבל טעיתי.
כמה רוסיות מפגרות צעקו לחברה שלי "ילדה שמנה!ילדה שמנה!"
אז הלכנו והראיתי לה זין..
כל החבר'ה התקדמו קדימה ואני הייתי מאחור, הבנות האלה באו אליי והיא עושה לי כזה:
"למה עשית לי ככה" *מראה לי אצבע אמצעית* [כל הכבוד לך מי לימד אותך אבא?]
"כי קראת לה שמנה"
אז איזה סינית מטומטמת אחת דוחפת אותי לספסל
"מה הבעיות שלך?"
השנייה מכניסה לי חאווה לפנים אני מעיפה לשלישית ת'יד מסתובבת והולכת
"לכי תזדייני"
בדרך כמעט דרסו אותי...יופי אפילו בזה אין לי מזל אם כבר דורסים אז תתדרסו יא מפגרים!
כל הבנים הלכו לפוצץ אותן, אין לי מושג מה קרה, וזה גם לא מעניין אותי ממש...
קיבלתי המוווון חיבוקים מכולם והאמת? היה די נעים..:]]
קצת רעדתי...
הן הפחידו אותי, משום מקום הן באות אליי מה אני אמורה לעשות?!
באותו רגע כל כך הייתי צריכה איזה חיבוק, וקיבלתי כמה כאלה והרגשתי טוב.
ועכשיו..?
אני מרגישה כמו תחת!
אני מרגישה כמו גיטרה בלי מיתרים.
אני חושבת שאני אוהבת אותו.
אני לא רוצה, אבל זה כנראה כך.
אני אוהבת אותו, הוא אוהב את חברה שלי והחבר הכי טוב שלו אוהב אותי.
אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי!!!!!!!!
אתמול אחרי שחזרתי פשוט נפלתי על המיטה והתחלתי לבכות...
באותו רגע התחשק לי כל כך לקחת איזה סכין וללכת לחתוך...אבל לא עשיתי את זה...
אולי הייתי יותר מדי עייפה^^
פשוט בכיתי...כמו ילדה קטנה שאמא שלה נטשה אותה לבד באמצע הרחוב.
תמיד הייתי אופטימית, גם באותו רגע הייתי אופטימית אני יודעת להסתכל על חצי הכוס המלאה.
אבל לא רציתי.
תמיד אני צריכה להיראות שמחה ומאושרת..
יש לי חדשות בשבילכם!
אני לא רוצה!
אני רוצה לבכות, אני רוצה להיות בדאון.
מותר לי לא?!?!
אני שונאת את עצמי!
שונאת את עצמי על כל הדברים המטומטמים שאני עושה!
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
למה אני מתנהגת כמו מוגבלת?!?!?!?
למה אני חייבת ללכת צעד אחורה כל פעם?!?!
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
שונאת
אבל אוהבת אותכם,
אפרו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venus Love
