לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  Venus Love

בת: 35

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כתיבה זורמת


הרעיון הבא אינו שלי במקור,לקחתי אותו (או שמא השאלתי אותו) מבלוג שהיה מומלץ לפני כמה ימים ומשום מה אינני מוצאת אותו כרגע (ובמידה ואתם מזהים ויש לכם קישור, אשמח אם תתנו בכדי לתת קרדיט).

הרעיון הוא פשוט לחלוטין- פשוט תכתבו.

אין צורך לכתוב מכתב באורך מגילת העצמאות(כפי שאני עשיתי..)- פשוט לכתוב כל מה שעולה לכם בראש אם זה מה קניתם אחה"צ במכולת ליד או תיאור מדוייק של השכנה דלת ממול או אפילו רשימת מכולת.

כמו כן אין שום צורך להזדהות(במידה ואתם רוצים, תמיד בכיף:)) אני מבטיחה לכם שהדבר האחרון שמתחשק לי לעשות זה לאתר אתכם- אני עצלנית למדיי.

 

אז הרעיון הוא פשוט מאוד- תכתבו לי כל מה שעולה בראשכם.

אשמח לקבל הכל:)

 

[email protected]

נכתב על ידי Venus Love , 26/7/2008 22:27   בקטגוריות סיפרותי, אופטימי, אינטרנט, כתיבה חופשית, כתיבה  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *דניאל* ב-27/7/2008 02:08
 



סלחי לי אימא אדמה, על בנייך ובנותייך.


סלחי לי אימא אדמה, על כי חטאנו.

סלחי על כל מחשבות הזדון והרעה,

דקות של מחשבות תועבה.

 

סלחי על כל ימי הבצורת הקשים,

אחרי שפיכות דם ללא הועיל.

סלחי לנו על בנייך ובנותייך,

אשר נלקחו הישר מתחת לזרועותייך.

 

סלחי על כך כי היינו חירשים,

ולא שמענו את קולות המתים -

קולות, אשר אינם עוד שבים.

 

סלחי לי אימא אדמה, על כי חטאתי.

 

 

השיר הזה נכתב כאן כבר בעבר. ולצערי אין אני יכולה כרגע לכתוב משהו שיתאר את כוונותיי טוב יותר מזה...

יהיה זכרם של כל חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ברוך. וכי שמותיהם ימשיכו להדהד בראשינו ויצבטו לפחות ביום הזה בשנה את ליבנו, כי הם בסך הכל היו כמוני וכמוך.

נכתב על ידי Venus Love , 7/5/2008 13:32   בקטגוריות חיילים, ביקורת, סיפרותי, פסימי, צבא, יום זיכרון  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ...I'm too $exy ב-7/5/2008 17:19
 



ספויילר קטן


כאן המקום שלי להתוודות שמחסום הכתיבה שלי כבר נמשך כחודש, ושום רעיון או חשק לכתוב משהו-אין לי. אולי רעיונות דווקא כן, אבל איכשהו הם נשמרו ונסגרו באחת הפינות הרחוקות בראשי ממאנים להיכתב על דף חלק.

אז ברשותכם אפרסם כאן את ההקדמה לוונאבי-ספר שאני מתיימרת לכתוב. אני לא מוצאת בו שום דבר מרגש ואין בו ככל הנראה שום חידוש, אבל זה שלי ואני אוהבת אותו בשל כך (גם אימא קוף חושבת שבנה הוא היפה בכול..)

 

להגיד לכם תהנו? לא יודעת אם בכלל תהנו, אבל זה כבר לבחירתכם.

 

 

 

דמעות תנין זלגו במורד לחייו הורודות.

הוא עמד חסר אונים באותה פיג'מה ישנה ומטונפת בה נהג להסתובב במשך כל היום.

כתמים בולטים נראו באזור השרוול והצווארון. כתמי דיו וצבע היו מפוזרים על המכנס.

"אימא?"

 הוא עמד על גרם המדרגות. משפשף את עיניו בידו הפנויה. ביד השנייה אחז בבובת צפרדע מרופטת ששימשה אותו תמיד בלילות של סיוטים.

המראה היה מעורר רחמים וקורע לב. במיוחד בתקופה כה לא יציבה עבורה.

"אימא, יש לי שוב סיוטים" הוא ירד למטה לחדר האורחים. מדשדש בנעלי הבית עם כדורי רגל רקומים.

היא ישבה על הספה. דמעה אחת מבריקה בחשיכה. חיוך של רחמים והזדהות על פניה.

"בוא חמוד. בוא תשב איתי קצת"

הוא מתיישב על קצה הספה, מהסס מעט. נרתע מפניה העצובות. בחיים לא ראה אותה כך.

היא מלטפת את פניו בעדינות. עורו רך ונעים.

זיכרונות מימיו כפעוט קטנטן מציפים אותה. הבשורה הנהדרת על כך שהלידה עברה בשלום. הפעם הראשונה שראתה אותו. השן הראשונה שגדלה ולא נתנה לה מנוחה בלילות. המילה הראשונה שאמר. הפעם הראשונה שבה החל ללכת. הפעם הראשונה שבה רכש חבר.

הפעם הראשונה שהוא ואביו שיחקו כדורגל. האזכור של אביו גרם לה לצביטה קטנה בלב. אביו.

"אימא, אל תהיי עצובה" קול מרוחק החזיר אותה מנדודיה בזיכרונות הרחוקים למציאות. הוא קרב וחיבק אותה חזק.

היא כרכה את זרועותיה סביבו, אך במהרה הבינה כי כוחותיה אפסו לחלוטין. היא נשארה תלויה עליו בעודו לוחש לה מילים מנחמות באוזן.

"אל תדאגי, יש לך אותי" הוא חייך בחיוך שהיה תמצית מתוקה של תמימות וביטחון.

"אני יודעת חמוד, הכל יהיה בסדר. ואימא גם תהיה בסדר. היא רק צריכה לנוח קצת" היא גייסה כוחות להמשיך את המשפט ובמקביל להיאבק בדמעות שעלו בגרונה.

"אימא, בחלום שלי הוא היה האיש הרע, את יודעת? כזה שנינג'ות נלחמות בו. אבא באמת היה איש רע? בגלל זה הוא הלך?" גופו הפצפון רכן קדימה בציפייה לשמוע את התשובה.

היא חשבה על כל התקופות היפות שעברו. היא תמיד נזכרה רק בתקופות היפות יותר שלהם יחד. שאר הדברים לא נחשבו מבחינתה. הוא היה אדם נהדר והוא היה צריך להיזכר ככזה לתמיד.

השתררה דקה או שתיים בהן ניסתה לגייס את מיטב מלותיה בכדי לתאר את האיש שהיה.

לבסוף אמרה," אבא היה מהטובים. הוא היה כמו.." היא חשבה לרגע על דימוי הולם לילד בן 7.

"הוא היה כמו סופרמן. הוא תמיד היה מגיע להציל את המצב."

"הייתה לו גלימה וחליפה של סופרמן, אימא?"

"לא." היא נאבקה בדמעות שעלו שוב ואיימו להתפרץ החוצה.

"אבל היה לו יושר. וכנות. והרבה הרבה מאוד אהבה" היא אמרה ותוך כדי דגדגה אותו בבטן. כמו שהוא אהב. הוא התהפך על הספה בצחוק מתגלגל והיסטרי.

"לך לישון חמוד כבר מאוחר" היא אמרה בחיוך מריר-מתוק.

היא נשקה לו בעדינות על הלחי שכבר ייבשה מדמעות.

"כשאני אגדל, אני אהיה כמו אבא. ואני אחזיר לרעים שבגללם אבא הלך" אמר בתעוזה ומחה את אפו בשרוולו.

הוא חיבק אותה שוב, הפעם אף יותר חזק ונפרד ללילה טוב.

חשכה נפלה לפתע על החדר כולו , כאילו שהאור הלך יחד איתו.

היא ישבה בשיכול רגליים על הספה, עטופה בשמיכת טלוויזיה ישנה. אפופה בחושך האינסופי.

כבר לא נשאר במה להרהר, או על מה להצטער. מה שנעשה נעשה. ואת הנעשה אין להשיב. אפשר לנסות, כמובן, אבל זה לא יעזור.

היא הרהרה בסיוטים החוזרים ונשנים שלו, בגללם התעורר באמצע הלילה מדי פעם בבכי. שואל ודולה פרטים בכל פעם על אביו.

לילדים יש חוש לדברים כאלו, חשבה. הם פשוט מרגישים. דברים שאנחנו לא רואים, או לא רוצים לראות ומתעלמים – בשבילם הם מוחשיים בדיוק כמו האנשים העומדים מולם.

היא חשבה על הדברים שגרמו למאורעות להתגלגל אחד אחרי השני.כמו כדור ענק של שלג.

האם הייתה אימא גרועה? רעייה לא ראויה?

צלצול טלפון קצר קטע את חוט המחשבה שלה ופוצץ באחת את הבועה. ליבה החל להלום במהירות ונשימותיה נהפכו לקצובות ושטחיות.

היא ניגשה במהירות אל הטלפון בכדי שהצליל המעיק לא יעיר אותו מחלום טוב. הרימה את השפופרת אך לא קירבה אותה אל אוזנה.

לקחה נשימה עמוקה והקשיבה בשקט לצד השני. פחד משתק הזדחל בקרביה.

בלי מילות ברכה או הקדמה, המילים כאילו נורו באוויר מאקדח,

"אם את לא רוצה שהסוד שלך יקבר יחד עם הילד- פשוט תשכחי מהכל."

 

 

 

נכתב על ידי Venus Love , 3/1/2008 18:28   בקטגוריות סיפרותי  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Venus Love ב-12/1/2008 15:49
 



כשתלך.


היא יושבת על הכורסה ובוהה בטלוויזיה הכבויה. המסך השחור כמו מראה משקף את דמותה שלה. הוא לא יבוא, חושבת לעצמה. מחבקת את רגליה לדקות ספורות ומרגישה את העפעפיים הכבדים נכנעים לרצון הגוף. לוקחת כמה נשימות ומנסה להכריח עצמה ללכת לישון. בחוץ חושך ודממה חרישית שאותה מפרה רק הרוח. מאוכזבת היא גוררת את רגליה ומדדה לכיוון המיטה. היא לא יודעת כמה זמן ישנה את שנתה המתוקה בטרם התעוררה מנשיקותיו. הריח הכה מוכר שלו של תערובת האפטרשייב וגופו מילא את האוויר ואת ריאותיה. הוא נישק אותה לאורך הצוואר בנשיקות עדינות ורכות לוחש לתוך אוזנה "מצטער שהערתי אותך, רק עכשיו חזרתי". אבל לה כבר לא היה אכפת, הקסם שלו אופף אותה, עוטף אותה באהבתו האינסופית. אהבה מתוקה אשר טוות את חוטיה סביבה כמו מלכודת. "אני שמחה שאתה כאן עכשיו" היא מחייכת בחיוך מתוק של אחרי שינה. לא פוקחת את עיניה עדיין. מתענגת על המגע החם שמשרות ידיו על עורה. נושמת את ריחו אשר ממלא את ליבה בזיכרונות עמומים ורחוקים. הוא מלטף את לחיה, נוגע לא נוגע כאילו מפחד לשבור אותה. מרפרף על שפתיה עם שפתיו, וניתק ממנה כמו רוח פרצים שהנה, הלכה כלעומת שבאה. כאב חד מפלח את ליבה ודמעה מתחילה לפלס את דרכה במורד לחיה, עיקשת ונחושה. "אני אחזור מחר בלילה, אני מבטיח" הוא לוחש לה בלאט. עיניה טרם נפקחו. פוחדת להתעמת עם המציאות. החושים מתחדדים והכאב גובר. הלב מתכווץ ומחסיר פעימה. "אתה לא תחזור יותר...נכון?" היא שואלת ברעד, כמעט בלי קול. רוח שורקת בחוץ והוילון מתעופף בחוזקה. דממה. וקול קטן בתוך ראשה לוחש לה "אני אחזור" כי זה הדבר האחרון שאמר לאחר כשנשקה לו בפעם האחרונה.
 
 




נכתב על ידי Venus Love , 9/10/2007 20:10   בקטגוריות סיפרותי  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Venus Love ב-16/10/2007 08:49
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVenus Love אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Venus Love ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)