היה לי משהו חשוב לרשום כאן, אני כמעט בטוחה בכך. אבל איכשהו כשאני רואה את הדף החלק אני נאלמת( טוב לא בדיוק, האצבעות פשוט מסרבות לכתוב).

עוד כשבועיים יומולדת 18.

18 נשמע גדול למדיי. היו לי תקוות וחלומות כשהייתי קטנה שכאשר אהייה בת 18 בטח אהייה גדולה ועצמאית. אולי אפילו אגור לבד. ופתאום כל זה נראה ממש מצחיק וילדותי עד דמעות. אני רחוקה מלהיות כזאת גדולה, למרות כי בלהיות עצמאית אני דיי מצטיינת, ובטח ובטח שרחוקה מלגור לבד. אני עדיין צריכה את אימא שתעזור לי לעבור משברים קריטיים כגון :"אני לא יודעת איזה צבע לבחור" ופתאום החיים הבוגרים מתחילים לדפוק בדלת. איפה פיטר-פן כשצריך אותו?

ולחלוטין כדרך-אגב אם למישהו יש רעיונות איך לחגוג את המשבר אמצע החיים הזה, אשמח אם תשאירו לי רעיונות 

כמה פניני חוכמה מהשבוע האחרון:

 כולנו מכירים את השיר של בנני ובנוני, נכון? (מי שלא- חור בהשכלה. אפילו עולה חדשה כמוני מכירה.בושו!) למי שלא מכיר:

בנני ובנוני יורדים במדרגות

א' שרה: "בנני ובנוני הם חברים טובים. בנני ובנוני יורדים במדרגות.."

אני:"לא!! קודם יורדים, ורק אח"כ חברים!"

מדברים על קניבליזם

מ': "רגע רגע ומה עם קניבלים יהודיים?"

אני:"הם צריכים לשמור על כשרות! אז הם אוכלים רק יהודים אחרים, טפו על הגויים!"

ואח"כ מתפלאים למה מספר היהודים בעולם קטן עם השנים, קטנוניים.

עידכון קצרצר עד כאן.

אפרו הקטנטונת.