קשה לה.
קשה לה לנשום, קשה לה לאהוב.
קשה לה לחיות.
קשה לה להישאר אותה אחת, ולנסות להיתבגר בבת אחת.
קשה לה לראות אנשים מתנשקים כשבפנים היא חושקת להיות במקומם, אך קשה לה לאהוב ולהיות נאהבת.
קשה לה עם העובדה שאין שם באמת אף אחד שיבין ויתמוך.
קשה לה כי היא יודעת שאין לה כתף עליה לבכות.
קשה לה כי הדמעות יזלגו, בשקט חירשי.
קשה לה לחיות עם העובדה שצריך להמשיך.
קשה לה כי היא לא רוצה להתבגר ולהישאר קטנה,
קשה לה כי היא יודעת שהילדות שלה עברה.
קשה לה לחשוב על כך שהוא נמצא אי שם,
קשה לה עם כך שהיא לא רואה אותו.
קשה לה לבכות,
קשה לה לצחוק,ובכלל,
קשה לה לחיות.
כן קשה לה, היא מרגישה שהכל מתמוטט.
פעם היא הייתה אופטימית, פעם היא הייתה שמחה.
מה קורה לה..?
לאן היא נעלמת אי שם בחשיכה.?
"היי את!" היא קוראת לה, "חכי, אל תעזבי! אני צריכה אותך כאן איתי!" אבל היא לא מקשיבה לה.
היא הולכת, מתרחקת עם שקיעת החמה.
ואז היא נשברת, ונופלת בלחש על האדמה החמה "איפה הוא.?" היא תוהה.
"האם זה אותו אחד, שלא נתן לי לישון לילות..?"
"האם זה אותו אחד שהתחשב בי כל כך והיה שם לצידי..?"
"האם הוא בכלל קיים..?!?!?"
שאלות רבות הציפו את ראשה.
כל השאלות הללו עפות באויר, עפות וממריאות גבוה לעננים,
והיא יודעת, התשובה עליהן נמצאת אך ורק בפנים.
היא עוצמת את עיניה חזק מול השקיעה האדומה, מצפה שמישהו יבוא ויוביל אותה,
ידריך אותה ויראה לה את הדרך הנכונה...
אבל היא תשאר לבדה, בעיניה העצומות, הוא לא יבוא ובטח שלא ידריך.
והיא שוב קוראת אליה חרש חרש מפחדת שמא היא תכעס עליה "את כאן..? את איתי.? אל תשאירי אותי לבדיייי!!!"
אבל היא הולכת, והיא נשארת לבד.
יום שישי ה28.1
רק הוא.
רק הוא מבין כל הטמאים.
רק הוא מבין כל המלוכלכים.
רק הוא מבין המתלחששים.
רק הוא מבין כל המגעילים.
רק הוא מבין כל השקרנים.
רק הוא מבין ההורסים.
רק הוא מבין השונאים.
רק הוא מבין כל המתלוצצים.
רק הוא מבין כל המזויפים.
רק הוא מבין הסובבים.
רק הוא, אותי מבין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venus Love
