זה היה בוקר נעים מאד.
שכבתי במיטתי עטופה בשמיכה החמימה.
בחוץ טפטף לו הגשם, צלילי הטיפות שהתנגשו בחלוני נתנו הרגשה חמימה עוד יותר.
עננים אפורים כיסו את השמיים, והגשם המשיך לטפטף על חלוני כאשר הוא מנקד את החלון
בטיפות הקטנות והקרות.
ולי, היה חמים ונעים מתחת לשמיכה.
לקחתי לעצמי את הזמן, התמתחתי, שכבתי לי והבטתי בגשם,
ולבסוף קמתי.
היום עבר כרגיל, כמו בשבת שעברה וכמו בשבת שלפניה,
מלבד אותו גשם שלא הפסיק.
לקראת הצהריים צפיתי בסרט, היה כל כך נחמד,
אני ומשפחתי צופים יחד בסרט, זו הייתה קומדיה, ולכן לכולם היה חיוך על הפנים.
וכמובן, כמו כל שבת,
עלי להוציא את הכלבה.
יצאתי מתוך הפיג'מה הישנונית והחמימה והחלפתי את בגדיי לבגדים שאיתם אוכל לצאת מן הבית.
לקחתי את הכלבה, ויצאנו.
כשירדתי למטה נשמתי את הרוח הקרה המעורבת עם ריח חזק של גשם,
הו זה באמת חורף נהדר, חשבתי לעצמי.
נכון שכעת הייתה שמש נעימה וקורנת, אך צפוי שבעוד דקות מספר יתחיל שוב הגשם.
התחלנו ללכת, אני והכלבה.
היא עשתה את צרכיה, הבהילה כמה חתולים ישנונים שישנו מתחת לשיח גדול וירוק.
ואז הגענו לכביש.
את הכביש הזה היינו אמורות אנחנו לחצות, אני והכלבה.
אך אז ראינו אותה, היא עמדה קרוב למכונית חונה הקרובה אלינו,
היא נבהלה מאד מהכלבה, עיניה התרחבו למראיה,
היא כנראה לא בטחה בי שאני אחזיק את הכלבה, היא כל כך נבהלה וזינקה לברוח,
אבל המילוט היחיד הוא- הכביש.
היא זינקה לכביש בתקווה לברוח.
היא זינקה לתוך גלגל המכונית.
המכונית פגעה בה ולא עצרה, הלב שלי פעם בחוזקה, והתמלאתי חרדה.
היא נפגעה מהמכונית אך המשיכה לרוץ ולברוח,
לפתע פתאום היא נפלה, והתחילה לפרכס בכאב,
כל הגוף שלה נע היא פירכסה מכאב, כאילו מישהו גרם לכך, גורם חיצוני.
רצנו אליה, אני והכלבה לבדוק מה קרה, היכן היא נפגעה, והאם אפשר לעזור לה.
היא פירכסה בכאב רב, ולאחר מכן הפסיקה.
באותה רגע ידעתי, שזהו.
אין דרך לעזור לה.
כי היא כבר מתה.
מכורבלת בתוך עצמה, עיניה פתוחות לרווחה.
היא איננה עוד.
הדמעות חנקו את גרוני, רצתי מיד הביתה.
היא נדרסה מול עיניי!
נכנסתי הביתה ופרצתי בבכי, חיבקתי את אמא שלי ,בכיתי, ובכיתי.
ובחוץ מטפטף לו הגשם.
והיא איננה עוד.
רגע שקט לכבוד החתולה ז"ל שנפגעה היום מהמכונית, והכל בגלל הכלבה.
עריכה קטנה: האפי מארי קריסמס אבריבודי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venus Love
