הלוואי והיה לי את האומץ להגיד פעם אחת ולתמיד מה שאני באמת באמת חושבת.

להגיד את כל הדברים הקטנים והמעיקים האלה, ככה סתם

ולהרגיש אחר כך טוב. עם עצמי. עם ההרגשה.

אז אולי אני רוצה שתרדוף אחריי, ותשאל אותי מה קרה ולמה אני עצובה. וסתם תחבק, כי בא לך.

אני סה"כ נקבה ממוצעת עם רגשות.

ואולי מאוד מאוד מתחשק לי שתרשום באוואי שלך הודעות קיטשיות. אתה יודע, רק בשביל הקיטשיות. רק בשביל שיהיה לי נעים.

ואתה יודע?

אולי אני מעדיפה חיבוק אחד במקום לשמוע מאה פעם כמו תקליט שבור "מה קרה?" בקול מכני ומותש.

אני רוצה להרגיש שאתה זקוק לי, צריך אותי.

אני רוצה להרגיש מיוחדת.

עריכה:

אני כבר מיוחדת. לא בעיני, אלא בעיניו.

"אני פשוט אוהב אותך, בכל משמעות המילה 'אוהב', ברגע שתפנימי את זה- כל הבעיות שלנו ייפתרו.."

הערה לעצמי: להפסיק להתבצר בחומה שלי ולהבין שיש אנשים שבאמת אכפת להם ממני.

כשפרח פורח, מחכים לו חיים מרתקים.

הוא מוקף בשדות על גבי שדות של כלניות, ושושנות ורודות שפתיים.

כולם רק מחכים לראות אותו מצמיח את הניצנים הראשונים,

ולאחר מכן מלבלב בשלל גוונים.

אסור לדרוך על הפרח או להשמידו.

יש לטפחו באהבה, בחום ובאור שמש אינסופי.

ציפורים ואף דבורים יתענגו על צופו המתוק מדבש,

חרקים קטנטנים ייהנו מעליו.

והפרח ברע לא חש.

כי את הפרח- אסור לקטוף.

אז איך זה ייתכן,

שאת הפרח אסור לקטוף, אך את חייהם של אלפי נשמות שלא זכו לממש ולמצות את חייהם המרתקים- מותק לקטוף בין רגע?

איך נתנו לזה לקרות?

אימא אדמה- אפרו

וזה לא משנה אם תגיד שאתה הולך,

כי הריח המתוק שנישא באוויר הקיצי שייך רק לך, טעם של עוד יידבק לשפתיי, והמגע החם של הידיים שלך ייצמד לגופי ולא ירפה עד שתחזור אליי.

ואני אשב כאן בחדר לבדי, על המיטה החורקת ששברנו בלהט יצרים, אחבק את ברכיי ואביט אל השמיים חסרי הצבע.

אם אתעקש להתבונן בפרטים אולי אזהה פרצוף או שניים בהמולה שם למטה, ואולי אחד מהם יזכיר לי אותך. ואז יעלו בראשי תמונות אילמות מוקפאות ויפיפיות של שנינו צוחקים, מתחבקים, מתנשקים, אוהבים. דמעה עקשנית תפרוץ את מגן השמחה המגונן ותראה את נוכחותה על לחיי הורודות, סמוקות מן הרוח בחוץ. ואני אזכר איך אתה תמיד מוחה את הדמעות ומנשק לכאב שילך, בעדינות, כמעט בשבריריות. אבל אחר כך, מיד מחליף את העדינות בחיבוק מוחץ עצמות.

או כשאני ישנה, ואתה מתגנב לחדר בשקט, ושואל אם אני ישנה, מחכה לתשובה וכשזו לא מגיעה אתה נשכב במיטה בשקט בשקט, מנסה לחבק אותי מבלי להפריע לי- ותמיד מעיר אותי תוך כדי.

אם אהייה ממש רגשנית, זכרוני ימטיר עליי שלל משפטים מקסימים שלחשת לי, בעצב ובשמחה, בטוב וברע. "אל תדאגי, אנחנו נעבור את זה ביחד" היית אומר ומלטף לי את השיער כמו שאימהות עושות, בדאגה ואכפתיות אינסופית.

וזה לא משנה אם תגיד שאתה הולך, כי בעצם אתה תמיד איתי, בלב.

 מוקדש לבן-אדם הכי יקר לי בכל העולם.

אשרי הגפרור
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות,
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדל בכבוד...
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות

חנה סנש

לא משנה מה אכתוב, או מה אגיד- דבר לא יתאר את הזוועה. דבר לא יחזיר את הגלגל לאחור. דבר לא יחזיר את מיליוני הנשמות הביתה.

.לזכור ולא לשכוח.