וכל אחד ואחת מאיתנו הוא המשורר הדגול

המשחק עם המילים

ופותח את הלב שהיה סגור על מנעול

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא הפסל האומן

שיודע ליצור בידיו את כל קשת הרגשות

האהבה, האכזבה, השמחה והאובדן

וכל אחת ואחד מאיתנו הוא הצייר המהורהר

אשר צובע במכחול את העולם

ומעלה על שפתיי כל מתבונן חיוך מואר

וכל אחת ואחד מאיתנו הוא הצלם הווירטואוז

שמקפיא את הרגש במקום

ומחיה את זיכרונות הילדות שמלווים במרדנות ועוז

ואנו יכולים להיות כל שנבחר

ואל לנו לתת לפחד האורב בפינה ללחוש על כישלון יום המחר

לנשום לרווחה ולהביט גבוה אל הלא נודע

ורק לאהבה הכוח להעניק לנו כנפיים

את כנפיי החירות והאפשרות

הינך יכול להיות כל שתבחר בזכות האהבה- זאת דע

תקראו לי קיטשית, ולא מקורית כלל. תגידו שזה נדוש, ואגיד לכם שלא אכפת לי.

יש מי שיגיד כי אני בהשפעת סם כזה או אחר, אבל הסינים החכמים בטח יגידו שזו האהבה.

 עריכה מאוחרת:

הייתי צריכה לדעת שהמסע הזה לא יהיה קל. ובכל זאת משהו דוחף אותי להמשיך. קול קטן בבטן שטוען שזה שווה את זה וכי בסופו של דבר הכל הרי ישתלם. מעניין אם לקול הקטן הזה קוראים אינטואיציה.

שבוע נהדר, חבר'ס!

אני יודעת שאת דואגת ורוצה רק בטובתי, אבל את לא יכולה לסגור אותי בקופסת זכוכית אטומה ולהתבונן בי לנצח.

לא מוכנה לכך שתסגרי אותי ותנסי לקבע אותי, אני רוצה לפרוח. אני רוצה לטעום מכל מה שיש לחיים האלה להציע. וגם אם אעשה טעויות אני רוצה להסתכל במבט לאחור ולדעת שעשיתי אותן בעצמי ולמדתי את הלקחים, ולא לקחים תאורטיים.

את דואגת, אני לא מאשימה אותך. אבל את גם לא יכולה לבקש ממני להפסיק לחיות ולהיות בובה בחלון ראווה של שלמות.

עייפתי לחיות במסכה של הילדה הממושמעת, עכשיו אני פשוט רוצה לחיות.

לוקחת נשימה. מוציאה אוויר לאט ומתענגת על כל רגע שעובר.

אני מרגישה שנקלעתי להזיה מטורפת, כמו טריפ אחד גדול- הריחות הופכים לצבעים והצבעים הופכים לרגשות והכל עוטף אותי פתאום בחמימות שכזאת. ולמען הסר ספק- לא, אני לא משתמשת בסמים. אני היי-בנטורל.

אני לא יודעת מה אתה עושה לי, אבל זה מרגיש כל-כך נכון וכל-כך טוב כאילו כך היה אמור להיות מלכתחילה. אתמול בערב נפל עליי מצב רוח מוזר שדרש ממני לשבת ולכתוב. עכשיו. אז פתחתי את הוורד והתחלתי להקליד, המילים זרמו החוצה והתחברו בחוסר הגיון לקטע קצרצר שרק עכשיו אני מבינה עד כמה הוא בא להביע את כל מה שהיה בתוכי.

....

ולמרות שכל-כך הרבה יותר קל להתחמק ולברוח למציאות ולשגרה שתשחק עד עפר ולא תותיר רצון אנושי לחשוב או להרגיש, הלב יודע. לוחש בעורף להמשיך ולא לתת להגיון להשתלט כהרגלו. היום מותר לך להרגיש חופשייה, כמו ציפור דרור הפורשת את כנפיה ועפה למרחבים האינסופיים. והלב מזמר והראש מבולבל. ומותר לך ללכת לאיבוד בחיוך שלו ובמבט שמביע רק רוך, להשתכר מהריח ולהתפוגג אל תוך המילים ושלל הצבעים. תתני ללב לחייך הלילה, תני לו לחיות.

והמוח מתרוקן מכל מחשבה ומתמקד בהווה. כמה זמן לא חיית בתוך הרגע, עסוקה בלהרוס את העתיד עם כל הדאגה המיותרת לגבי העבר. היום תרשי לעצמך.  תרשי לעצמך להיות ולתת לו לחקור אותך- את הצללים אותם את מסתירה עם האיפור והחיוך המזויף, את השמחה התמימה עליה את מכפרת בציניות גדושה ואמרות כנף תלושות מהמציאות.

אל תנסי למצוא כל הגיון, תטי את האוזן להקשיב למנגינות חלושות של נשימות וחיוכים שקטים, תרגישי את הזעקה מהדהדת גם בליבך שלך.

פשוט להיות. להיות ולאהוב.

אפריל דפק בדלת והביא עימו את כל הטוב שיכולתי לבקש ואף יותר.

אני יודעת שרובכם (כן אני משלה את עצמי שאנשים קוראים כאן..) בטח מבולבלים מהפוסטים האחרונים- שמחה, עצובה, בענן השביעי, בתחתית.

הרבה מים זרמו בנהר הירקון (או סתם כימיקלים מהולים, איך שתרצו..) ואני לא יודעת בדיוק איך אני רוצה לחרוט כאן את כל הדברים הטובים והרעים גם יחד שקרו כאן בשבוע וחצי האחרון. מצד אחד אני רוצה לכתוב כאן כל פרט, כל שנייה בכדי שאוכל להסתכל לאחור כמו באלבום תמונות ולהיזכר בכל מילה וזיכרון מעורפל. מצד שני אין לי כוונה לכתוב כאן הכל הכל, כי מתחשק לי לשמור משהו לעצמי בלבד. איך מוצאים את עמק השווא?

Too make a long story short לא, לא חזרתי לאקס וגם אין לי כל כוונה לחזור אליו. לקח לי אומנם יותר מדיי זמן להבין זאת אבל לבסוף התפקחתי והבנתי שאת ההתנתקות הרגשית שלי ממנו עשיתי עוד לפני שנפרדנו. ולכן אני מודה לו על כך שהתעקש על הפרידה הזאת. ואין בי כעס, טינה ולא עצב רק הוכרת תודה על כך שזה נגמר איך שזה נגמר. ואיך שהשיר הגאוני אומר:

And when you slammed the front door shut,
A lot of others opened up,
So did my eyes so I could see
That you never were the best for me.

ונכון לעכשיו טוב לי. הכי טוב לי שיש והחיוך לא מש מהפנים.

למי שבאמת קורא פה (ZzZzZz..) וזוכר את הפוסט על הידידות האפלטונית (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=53078&blogcode=8121841 )- תשכחו מכל מה שאמרתי. שום ידידות ושום אפלטוניות. אפלטון הארור הזה סתם משך אותנו באף, לפחות אותי.

הבטחתי לקחת סיכונים בחיים למען האושר שלי ולא להיות במוד של הישרדות (כל הפנטים- לא מדובר בסדרת הריאלטי ובטח שלא בטנגה של נועם) ולכן עם כל הפחד והחששות והרגשות המעורבים הכרוכים בזה- אני מאוהבת. ולא אכפת לי לעלות לגג עזריאלי ולצעוק את זה!

Tied up in ancient history
I didnt believe in destiny
I look up you're standing next to me
What a feeling

What a feeling in my soul
Love burns brighter than sunshine
Brighter than sunshine
Let the rain fall, i don't care
I'm yours and suddenly you're mine
Suddenly you're mine
and it's brighter than sunshine

3>