לא אוכל לעצור אותך אם תגידי שנגמר,

אפסו כוחותייך והפסדת בקרב.

לא אוכל לעטוף אותך במטפחת אשליות ורודה אשר תאסוף את תקוותך

שהתרסקה על האדמה הקרה.

אל תטפחי ציפיות בגן בוטאני של שקרים,

תחלמי חלומות כוזבים ותרדפי אחר לבבות קרים.

אל תנסי למצוא את עצמך בין ההמון,

אין טמון בלבם דבר מטמון.

תשאבי את כוחך מנשמתך,

היי נאמנה לעצמך,רק את יודעת מה הסוד עמוק בתוכך.

אל תשתעשעי במילים חסרות משמעות,

לעיתים השתיקה מכילה את המהות.

היאחזי בשארית כוחותייך בתקווה, ואל תרפי,

שמא תפלי.

[זכויות שמורות, כמובן]

כן כן אני יודעת, שוב נטשתי, הלכתי, חזרתי. זאת רק אני או שיש כאן דפוס חוזר?

פוסט חסר משמעות כמו תמיד.

הדלקתי את המדיה פלייאר, חיפשתי מה יש לשמוע.

"מועדפים- לא האזנתי לאחרונה" נשמע מפתה.

צלילים ישנים ונושנים ממלאים את הרקע, וההרגשה כ"כ טובה ומוכרת. רק סיגריה הייתה חסרה לי, חבל שאני לא מעשנת.

The world is closing in Did you ever think That we could be so close, like brothers

יצא לי לחשוב הרבה על המשמעות של החיים בגלל הנסיבות (ראו פוסט קודם) ויצא לי לחשוב על איך אני חיה את החיים שלי..

מכירים את זה שאתם חיים, אבל בעצם כבר מזמן לא חיים?

אני מרגישה כאילו הזדקנתי ב70 שנה וכבר צריך לצאת לפנסיה...אין כוח לכלום, תנו לי רק מיטה וכרית. אבל זה הולך להשתנות, בהחלט הולך להשתנות.

The future's in the air I can feel it everywhere Blowing with the winds of change

אני רוצה לחיות חיים מלאי תשוקה(ולא, לאו דווקא מינית..XD ), פעם הייתי עושה דברים בהתלהבות גדולה, מתרגשת מכל שטות קטנה ואני אגיד לכם מה- זה היה כיף. הייתה לזה הרגשה של תמימות טהורה. אני חושבת שחלק מזה עוד נשאר בתוכי, מתחבא אי שם ומחכה רק שאני אקרא לו ואעיר אותו מחדש.

Take me to the magic of the moment On a glory night Where the children of tomorrow dream away In the winds of change

אני מניחה שדברים לא הולכים להסתדר מעצמם אלא אם אני ארים ת'טוכעס שלי ואתחיל להזיז דברים.

דיי להיות תלויה באנשים ולחכות לאישור שלהם להתנהגות שלי.

דיי להתבכיין שפעם הייתי כוסע ועכשיו אני מתביישת בגוף שלי.

דיי לטעון שהכל מסביב רע.

צריך שינוי. צריך לעשות. צריך לחיות.

The wind of change blows straight Into the face of time

כן,אני יכולה להריח את השינוי שעומד לבוא.ואתם?

אני פשוט חסרת תועלת.

היא נפטרה, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי לקחת את כל הכאב הזה רחוק.

ואני לא יכולה לשנות את המצב, ולגרום לו להרגיש יותר טוב.

לעזאזל, מי בכלל צריך חברה כמוני?

חוסר אונים.

אז מה...נעדכן? כן, למה לא.

השבוע האחרון היה בגדר קקה.

הבגרות במתמטיקה למי שמתעניין לדעת [וגם למי שלא] הייתה הגרסה המעודנת של השואה- חום אימים, אין אוויר לנשום, ואם מישהו לחוץ זה אומר גם גז מחניק, שעתיים של עינויים מול המחשבון והמחברת, ואח"כ עוד שעתיים של עינויים. מה יותר טוב מזה?

נקווה שמשרד החינוך ירחם עלינו ומחר נתברך בבגרות נורמלית בתנ"ך ואם לא- תמיד אפשר להתפלל לאלוהים, או לחלופין לרשום שליפים בספר [טוב לא באמת, ילדים, זה אסור].

כן, כיתה י"א זאת כנראה הכלאה רצינית בין כיתה י'- שבה אתם עוד רציניים ומנסים להשקיע, הרי זאת השנה הראשונה בתיכון, דה. וכיתה י"א בה מתחשק לכם לשרוף את הספרים ולזרוק את המחשבון המדעי[!!!] מהחלון על המכונית הראשונה שעוברת.

וכדי שהשבוע יהיה עוד יותר מבאס ביום של הבגרויות במתמטיקה לי ולחבר המדהים יש כבר שנה וחצי. ביום של בגרות. אני חוזרת, ביום של בגרות. [אני חייבת להפסיק להיות קטנונית, אני יודעת. אני עובדת על זה אנשים].

ושמישהו יסביר לי, למה כל החנויות נסגרו מוקדם באותו היום?! גם להם הייתה בגרות במתמטיקה? זה לא שהם צריכים לחשב sinוסים וcosינוסים כדי להחזיר עודף...

אז בסופו של דבר אני והחבר [המדהים כמו שכבר ציינתי], מצאנו את עצמינו שרועים על המיטה, בולסים המבורגר נוטף שומן וצ'יפס שלא יודע יתר טיגון מהו, מול "חתונת הרפאים" של טים ברטון. אחח, האווירה הרומנטית.

בנימה אופטימית זו, בהצלחה מחר לכל תלמידי ישראל- תשברו רגל[או שתים].