אוף.אוף.אוף.אוף. ונחשו מה? שוב אוף.
אני מרגישה כלואה ותקועה.
לאחרונה הבנתי שאני ממש חסרת חיי חברה. לחלוטין. התנתקתי מהחברות שלי, או לפחות כאלה שהיו חברות שלי. ונשארתי תקועה, מדשדשת באותו המקום.
למישהו מתחשק להכיר לי את עצמו? מישהו?מישהו? לא חשוב.
ילדה טיפשה. אני יושבת ומתבייכנת פה שאני מסכנה וחסרת חיי חברה, אבל תכל'ס מה עשיתי כדי לשנות את זה? כלום. נאדה. זירו. גורנישט. חוץ מלהתלונן על המצב, כמובן.
אני מרגישה שאני מתבזבזת, או סתם נשחקת. אני לא מכירה אנשים חדשים, אני מהלכת ממורמרת.
אני לא רוצה להיזכר כ"הילדה הממורמרת שכותבת" זה כל-כך מבאס. ואני יודעת שיש בי יותר.
אני כלואה ולא יכולה ליישר את הכנפיים ולעוף.
לנושא אחר לגמרי- אני חושבת שאני צריכה פסיכולוג.
חשבתי על זה הרבה, העברתי את זה בראש והסתכלתי על זה מכל הצדדים. אני צריכה פסיכולוג, אנשים.
יש בי כ"כ הרבה כעס וזעם שזה משהו לא יאומן. לפחות השכלתי להודות בזה.
כן, אני כועסת על הבן זונה שהרס לי את החיים וחשב שזה יהיה מצחיק לדמות סקס בין שני ילדים קטנים.
כן, אני כועסת עלייך אבא על שהיית כזה חסר אחריות כאבא. על זה שאתה חושב שאלכוהול פותר בעיות או במילותייך "מרגיע". על זה שלא היית שם בשביל אימא ובשבילי. על זה שבשבילך הייתי עוד ילד/ה שפיזרת ברחבי הארץ. על זה שאני מרגישה שאני רק עוד סתם אחת בשבילך, יש לך הרבה ילדים לא אבא? על זה שמעולם לא היית אבא בשבילי.
כן, אני כועסת עלייך אימא שנתת להכל לקרות. שזה בסדר מצידך- חוסר הכבוד, התעללות המילולית הזאת ולעיתים הפיזית. אני כועסת על זה שניסית לנהל וונאבי-רומן עם איזה חייל דרך SMSים.
אני כועסת על זה שאני הייתי צריכה לרגל אחרייך ולהתקשר לאותו בנאדם ולאיים עליו. נראה לך שזה מה שילדות בנות 14 צריכות לעשות? באמת?
כן, אני כועסת על כל החברות שלי שחוץ מלראות את עצמן לא רואות אף אחד ממטר. או לפחות רובן.
ומעל הכל אני כועסת על עצמי על זה שאני מכילה כ"כ הרבה כעס בפנים, ואז עוד מפנה אותו לבן-אדם שהכי פחות אשם בכל זה- הבן-אדם שכנראה אוהב אותי גם יותר מכולם.
אז מה אמרנו, פסיכולוג?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Venus Love
