 כינוי:
Venus Love בת: 35 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2007
עוד פרק בחיי.
טוב, אני מניחה שזה היה בלתי נמנע. ראינו את זה בא. האומנם?
מצטערת אם הכתיבה שלי לא תצחיק אתכם, תשעשע או תעניין, כשבר כלי במצב נוכחי זה הדבר האחרון שמעניין אותי.[לפחות אני כותבת בחרוזים, זה גם משהו...]
אז מה?
אחרי שנה וכמעט עשרה חודשים, אנחנו נפרדים. קוראים לזה 'הפסקה' כדי לחפות על המשמעות האמיתית של זה. מנסים לתרץ בראש את זה שזה לא באמת הסוף, מוסיפים לזה קצת 'יהיה בסדר' והרבה הכחשה וקיבלנו תערובת משובחת של שקרים עצמיים.
אבל אני מניחה שככה קל יותר. טבע האנוש.
שנה ותשעה חודשים. שנתיים וקצת בתיכון. זה הרבה זמן אם מסתכלים על זה בדיעבד. המון זמן.
הרבה צחוק והרבה בכי, הרבה כעס והרבה תשוקה. ולפעמים גם יחד.
אבל מעל הכל תמיד האמנתי שזאת באמת אהבה. על כל הצדדים היפים והמכוערים שבה.
טוב, אז עכשיו יוצאים לדרך חדשה, חיי הרווקות קוראים לי, ואני מצפה לראות מה הם טומנים לי.
כך נגמר עוד פרק בחיי.
Lay a whisper on my pillow Leave the winter on the ground I wake up lonely, there's air of silence In the bedroom and all around Touch me now, I close my eyes And dream away It must have been love, but it's over now It must have been good, but I lost it somehow It must have been love, but it's over now From the moment we touched, 'til the time had run out Make-believing we're together That I'm sheltered by your heart But in and outside I've turned to water Like a tear in your palm And it's a hard winter's day I dream away It must have been love, but it's over now It was all that I wanted, now I'm living without It must have been love, but it's over now It's where the water flows It's where the wind blows
| |
הלוואי
נכון שכולנו דפוקים ,במיוחד אם נכנסנו למערבולת הכי מסוכנת שנקראת גיל ההתבגרות, אבל אני מרגישה ששברתי שיאים חדשים.
אני לא יודעת מה אני רוצה. או יותר נכון למה אני כבר לא רוצה.
אמרתי לך שאחרייך אני אולי אנסה לצאת עם בנות, האם הייתה מטרה מאחורי המשפט הכה פשוט ומטופש הזה?
מה ניסיתי, להפחיד אותך? להרחיק אותך? לגרום לך לעשות את הצעד הראשון בדרך לסוף?
לפעמים אני תוהה מה עובר לי בראש....
ובכלל, בזמן האחרון כל הדברים שמציפים אותי. המכתבים הישנים מג'סטין. ההערה של אימא "איפה ###? בקצב הזה ##### יגנוב את תשומת ליבך" יותר מדי מחשבות. יותר מדי ניסיון של לחפש תשובות מהיקום.
הלוואי והכל היה כ"כ קל..
הלוואי.
| |
עידכון או איך שלא תקראו לזה
הממממ טוב, לעדכן אין לי ממש זמן. אבל בגלל שאני שפחתכם הנאמנה[ אל תלכו כל-כך רחוק עם הפנטזיות] החלטתי לשים כאן קטע קטן שכתבתי דיי מזמן.
ואם אתם כבר פה והחלטתם לקרוא אותו [אגב, מי שמנחש מאיזו פרסומת באה ההשראה מקבל המממ...חיבוק?] אז אני אשמח לשמוע את דעתכם על הנושא.
חם בפנים, חשבה לעצמה. כל-כך חם פה. היא הביטה מסביבה אך הם לא נראו מודאגים מזה כלל, כל אחד היה מרוכז בעצמו. צוחקים להנאתם.
ההרגשה של שטיח הצמר עליו ישבה הייתה כה נעימה, היא הרגישה כאילו מרחפת על עננים, נחה על שיערות סבתא שנהגה לאכול עם אימא כשהיה לה אכפת והיא לקחה אותה ליריד בעיר.
השטיח דגדג אותה בקצות האצבעות ברגליים היחפות, איפה הנעליים, שאלה את עצמה בתמימות. אבל לא היה לה אכפת מהנעליים. היא התחילה לצחוק בקול רם כי השטיח החל לדגדג אותה לאורך גופה הצנום. הרגשה ממכרת שכזאת. איזה כיף, חשבה לעצמה.
לפתע שמעה את המוסיקה שבקעה מזוג הרמקולים אשר עמדו ממולה. היא יכלה לטעום אותה ולהריח אותה. היה לה ריח של מתוק וטעם של מסטיק תות. היא התענגה על כל תו, כי כל תו היה שונה. זה כמו בטעימות, חשבה לעצמה, מצחקקת בקול רם. איפה יוסי?!צצה לה המחשבה לפתע פתאום. היא חיפשה אותו בעיניה אך הכל הסתובב לפתע והתעוות. והנה יוסי, עם השרמוטה מכיתה י' על הספה. מה הם עושים? היא הביטה בהם בפליאה.
היא ראתה אדום, הרבה אדום וחושך מסביב. היא ראתה פרצופים מעוותים ואת השרמוטה מכיתה י' מתקלפת מעורה, חושפת בשר אדום כדם ועצמות חלולות. היא החלה להשתולל והשטיח כבר לא דגדג אותה בכלל.
כולם נראו כל-כך רעים, עם עיניים אדומות ואדום, הרבה אדום. היא ניסתה לקום ולברוח אבל לא הצליחה להרים את גופה, על אף שקודם לכן הרגיש כמו נוצה. מה זה? שאלה. תעזבו אותי, תעזבו אותי, חזרה שוב ושוב בחירש.
אבל אף אחד מן הפרצופים המעוותים לא הפסיק, הם לא נראו מודאגים מזה בכלל, כל אחד היה מרוכז בעצמו. צוחקים להנאתם. והיא משתגעת.
:]
| |
שנת לימודים נעימה לכולנו. אמן.
הבה נגיד כולנו בספירת של אחת-שתיים-שלוש: בוהווווווו
כן כן, החופש נגמר. ואם תשאלו אותי אי אפשר לקרוא לחודשיים של הפסקה לעומת עשרת חודשי קריעת תחת חופש, זה לא הגיוני מבחינה מתמטית[ אל תתגרו בי עם הוכחות ושטויות.]
אבל לא התכנסנו כאן היום [טוב, אני כינסתי את עצמי כאן] כדי לדון ב"אוף נגמר החופש" למרות שאני בטוחה שהעברתי את המסר.
לאחרונה עלו בי כמה תהיות ותובנות לגבי בית-הספר, ובגלל שאני כה נחמדה אני אפילו אשתף אתכם בכמה מהן.
-> פעם היה טוב
כולנו מכירים את אימרה השחוקה של "פעם היה יותר טוב" נכון? יופי. אבל עם השנים אני מבינה למה לעזאזל האמרה הזאת כ"כ שחוקה.
אם פעם ההליכה לבית הספר ביום הראשון ללימודים הייתה מעין חוויה מרגשת, הרי שהיום זה גיהנום עלי אדמות, "מה שוב לחזור לכלא הזה?!" נממ.
אם פעם ללכת לקנות יל'קוט חדש, ולבנות שבנינו- מחברות יפות מעוטרות בפו הדוב או המון המון עטים וטושים צבעוניים היה כיף ובמקצת אפילו מרגש, הרי שהיום הרדיפה הזאת רק להספיק לקנות את כל הדברים לבית ספר היא מעמסה מיותרת. וללכת ב30 מעלות בחוץ זה רחוק מלהיות חוויה מהנה, לכן- שולחים את אימא. נו מה? ברור.
-> כשאני הייתי בגילך...
תשאלו את האבאמא או את הסבא-סבתא שלכם איזה מורים היו להם כשהם היו בגיל שלכם. אני מבטיחה לכם סיפורים מפה ועד תאילנד ובחזרה על אנשים שהיו בשבילם מודל לחיקוי. עכשיו, אני לא יודעת אם משרד החינוך חושב שאין לילדי ישראל תקווה או שהוא סתם שונא אותנו אבל עם השנים אני פוגשת יותר ויותר מורים ש...איך אני אתאר את זה במילים עדינות? בורים. כן, זה מילים עדינות.
איפה המורים שדאגו לחנך את התלמידים שלהם והיו אכפתיים? איפה האלה עם הרוח הציונית שניסו להחדיר את אהבת הארץ ושימשו מודל? איפה האלה שמלמדים שעות נוספות כי התלמידים לא הבינו את החומר ולא בשביל הכסף?!
טוב, אני יכולה לקטר עד מחר עד כמה שיטת החינוך שלנו מטומטמת, ועוד לא נגעתי אפילו בשביתות(שבינינו לא מפריעות לנו כ"כ נכון?), שרת החינוך, ועוד אלף דברים אחרים.
ןלמרות הכל, אני מניחה שכדאי שנתחיל ברגל ימין, לא?
אז לבשו תלבושת אחידה, קחו ילקוט ביד אחת, אמפי 3 ביד השנייה (השיעמום מובטח) וצאו לדרך!
שנת לימודים נעימה לכולנו. אמן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
