שלום שלום...
הינה העדכון האחרון לפני שאני נוסעת לצפון (עוד יומיים)...
אני לא אהיה פה ארבעה ימים אז נתראה אחרי זה..
כמו שכתוב בכותרת, 50 דברים, ותכף תבינו מה זה ואז פרק חדש ^^"
מה זה אומר?
השרשרת מתחילה מפוסט אחד בבלוג אחד, כאשר תוכנו של הפוסט הוא רשימה בסגנון "50 דברים...".
בסוף הפוסט החביב, הבלוגר מעביר את השרביט לשלושה בלוגרים אחרים, אקראיים או ספציפיים,
כאשר על הבלוגרים שהשרביט הועבר אליהם לפרסם פוסט עם ההסבר הזה, רשימה של50 דברים בנושא לבחירתו של הבלוגר,
ורשימה קטנה של חמישה דברים בנושא שהבלוגר שלפניו בחר.
צריך לשים קישור לבלוג של מי שהעביר לו את השרביט וקישור לבלוגים שאליהם אתם רוצים להעביר את השרביט הלאה.
כדאי, כמובן, להודיע לבלוגר שהוטל עליו להרכיב רשימה על דבר הנס שנפל בחלקו על מנת שלא יווצר בלבול, חרדה ו/או קטסטרופה לאומית.
בהצלחה יקיריי! הבה נפיג את השיעמום בכל רחבי ישראבלוג!
*לא לרמות! מותר לכם להכניס רק חמישה סעיפים, בלי "מסכים עם כל מה שמי-שקדם-לי רשם חוץ מסעיפים 2, 17, 33 ו- 45". להקפיד*.
5 דברים שהיו קורים אם לא היה בצפר:
1. הבלוג לא היה קיים! (הבלוג שלי. אם הבלוג של יושקה ודקס-אל לא היה קיים לעולם היו פחות בעיות)
2. המשכורות היו נמוכות. (אני מאוד דואגת לעתיד שלי. XD)
3. לא היה לנו על מישו ספציפי לרדת... (שרת... או במקרה של הבצפר שלנו סגן מנהלת... XDD)
4. לא היה טיולים שנתיים... (במקרה של הבצפר שלנו: ייישש!!!)
5. לא הייתי יודעת להבדיל בין אם ו-עם (אהממאיהאהמ) (וזה לקחתי כי נחמד לעצבן ^^")
יושקה היקרה ודקסי (שבארה"ב עכשיו) העבירו לי את השרביט, אז אני מניחה שאני חייבת קישור לבלוג המצחיק (והמטורף) ברמות שלהן ^.^.
557593
50 דברים שהיו קורים אם הייתי נולדת בשנת 1980:
1. הייתי נבחנת לסדרה 'Saved By The Bell'
2. הייתי הולכת להופעות של 'דיפ פרפל'
3. הייתי הולכת להופעות של 'קווין'
4. ושל עוד להקות נחשבות משנות ה-80
5. הייתי בערך בגילם של הרבה מהזמרים וחברי הלהקה האהובים עלי
6. סגנון הלבוש שלי היה כמו בשנות ה-80, אם המכנסיים עד הצוואר (XDD)
7. והחולצה בתוך המכנסיים (:
8. לא הייתי יודעת מה זה VISTA (שלצערי אין לי...)
9. לא היה לי מחשב משוכלל כמו עכשיו
10. ואולי בכלל לא היה לי מחשב (!)
11. ההורים שלי לא היו צועקים עלי כל הזמן כי אני שעות עם המחשב (אבל הם תמיד ימצאו דברים אחרים לצעוק עליהם....)
12. הייתי מבלה את רוב זמני עם חבריי בחוץ (כי אין לי מחשב...)
13. לא הייתי כותבת את הסיפורים שלי
14. או שהייתי כותבת סיפורים אחרים, אך אין דרך לפרסם אותם..
15. לא היו ערסים ופחות פרחות (חוץ מהערסים של גריז.. XD)
16. הייתי יכולה להכיר את מארק-פאול (זאק מ-'הצלצול הגואל')
17. הייתי הולכת להופעות של 'גאנז אנד רוזס'
18. ושל 'בקסטריט בויז', כמובן
19. הייתי בגיל של ניק קארטר!
20. הייתי מכירה אותו איכשהו.. (מי יודע איזה קשרים יכלו להיות לי בשנות ה-90?!)
21. ויוצאת איתו (^^")
22. הייתי אוהבת מוזיקה אחרת לגמרי (בלי דימה בילאן, טוקיו הוטל וכל השיט הזה...)
23. לא היה לי פלאפון עם 3MP כמו עכשיו (ולא הייתי יכולה לחרוש על בקסטריט בויז כל היום...)
24. הייתה לי טלוויזיה מיושנת עם שלג... (לא השלג של החורף ><")
25. הייתי רואה סרטים רומנטיים מטומטמים משנות ה-80 וה-90
26. אבל לפחות לא הייתי רואה אותם כמו היום וחושבת עד כמה השחקנים הזדקנו!
27. ואולי הייתי אוהבת את הסרטים האלה יותר (שהם יותר טובים מקומדיות רומנטיות צפויות ועכשוויות)
28. והסרטים היו חינוכיים יותר (><")
29. הייתי קוראת הרבה יותר ספרים
30. והיו לי יותר ספרים של ז'ול וורן
31. והם היו באנגלית כמובן (פה יש רק בעברית... זה הורס את הספר ><")
32. הייתי אוהבת ספרים וסופרים אחרים (בלי ספרי ערפדים וכו')
33. וכנראה שהספרים האלה היו מחכימים אותי יותר (כי לא עוזר לי לדעת שלפי הספרים של דארן שאן בכל עשר שנים של בן-אדם ערפד גודל רק בשנה.. )
34. הייתי מייחסת ללימודים יותר חשיבות
35. לכן הייתי יותר חכמה
36. ויכול להיות שהייתה יכולה להיות לי בעתיד עבודה טובה (מדענית, כימאית, פרופסורית...)
37. הייתי דואגת פחות לגבי הלבוש שלי (לא שעכשיו אני מייחסת לזה הרבה חשיבות...)
38. והיו לי הרבה פחות בגדים מעכשיו
39. החברה הייתה יותר טובה
40. הייתי זוכה לראות את השקל הראשון!
41. הייתי זוכה גם לראות איך שירושלים נהפכת להיות בירת ישראל (אומנם הייתי בת פחות משנה, אבל בכל זאת ^^")
42. הייתי בת 10 כשנכתב הדף הראשון באינטרנט ^^" (אל תשאלו איך אני יודעת את זה...)
43. בתחילת המילניום החדש, הייתי בת 20. (תחלקו 2000 ל-100, אבל חבל שאני לא אהיה בת 30 בשנת 3000)
44. ורק בגיל 20 הייתה לי טלוויזיה משוכללת (יחסית) בבית!
45. הייתי בת שנה כש- MTV התחיל לשדר (^^")
46. איימי לי הייתה צעירה ממני בשנה
47. וכך גם ג'סטין, בריטני ספירס וביונסה נואלס
48. הייתי נולדת בשנה שג'ון לנון נרצח
49. הייתי נולדת בשנת הקוף (עדיף משנת החזיר!!)
50. הייתי היום בת 28...
אני מעבירה את השרביט ל:
1. FLAY מבלוג 112634
2. לפאינוש מבלוג 560119
3. ללידור מבלוג 566237
מי שלא רוצה שתגיד.
תהנו ^^"
ואגב, מי שלא מבינה מה צריך לעשות, תשאלו את יושקה מהבלוג שהעביר לי את השרביט (קישור בתחילת הפוסט, כתוב שם), כי אני לא אהיה פה.
או מקסימום תחכו עד שאחזור, אבל זה פחות עדיף...
"הו!" קרא הוא בפליאה, "ג'ן יקירה, לא שמתי לב שזו את" הוא צחק. ג'ן זיהתה אותו. זה היה השכן שלהם לואיס שגר קומה מתחתיהם. כל חג מולד נהגה ג'ן לרדת לביתו ולחגוג שם עם משפחתו, שהייתה כמו המשפחה שלה בשבילה. הוריה אף פעם לא נהגו לחגוג את החג, ורק ריאן היה נוהג להפתיע את ג'ן במתנות חג מולד ותמיד היה צוחק ואומר 'לא ג'ן. זה לא ממני' והצביע על פתק קטן שבו היה חתום 'סנטה קלאוס'.
לואיס טפח על כתפה של ג'ן והודה לה שוב, בעת שהלך לעבר היציאה.
"לאן יש לו ללכת בגשם החזק הזה?" היא שאלה את עצמה בקול ונאנחה שוב, בעת שהתחילה לעלות לכיוון דירתה.
רצח בחצות- מבוקש מספר אחת
פרק אחד-עשר
ג'ן הגיעה במהרה לביתה, לאחר שעלתה כ-40 מדרגות.
היא התנשפה בחוזקה בעת שהגיעה לפתח ביתה ונכנסה לאחר כחצי דקה, כשהסדירה את נשימתה.
היא פתחה את דלת הכניסה.
הבית היה די שקט, אך נשמעו רחשושים בוקעים מתוכו.
לפתע נשמע קול מתכתי קל של פתיחת מנעול, ומחדר השינה של הוריה יצאה אימה.
"ג'ן!" היא צעקה בהתרגשות ומהירה לבוא לחבקה.
"אמא..." פלתה ג'ן באדישות.
אביה של ג'ן יצא גם הוא, ממהר לבוא לחבק את ביתו.
לאחר כמה דקות שהיו מלוות בנשיקות וחיבוקים של שני הוריה, אביה של ג'ן נעמד, הרים את ראשו באצילות מבלי להסתכל בעיניה של ג'ן, והכריז:
"אני מניח שאנחנו חייבים לך כמה הסברים" הוא נאנח והלך, מתיישב על הספה ומזמין את אשתו וביתו לשבת לידו.
ג'ן הנהנה קצרות והתיישבה, מרוחקת במקצת מהוריה.
במשך כמה דקות שתק ג'ון ונראה כאילו מתחרט על מה שבא לומר, אך לפתע הכריז בקול,
"המשטרה חושדת בנו" נאנח הוא.
לג'ן נדרשו כמה דקות להבין במה מדובר.
"מה?" היא שאלה בקול חלש, לא מבינה.
"היא חושדת בנו" הוא הביט בה
"אני לא מבינה..." היא אמרה וכיווצה את עיניה, נראתה כחושבת
"היא חושבת שאנחנו הרוצחים, לעזאזל!"
"אמש עצרו אותנו לחקירה, כל הלילה" נאנחה אימה של ג'ן
"אנחנו בטוחים שחשדת בנו, בתי" אמר אביה, שנרגע מעט, "אבל אלהה לא אנחנו, תבטחי בנו" הוא הביט בה במבט רך.
"מהרצח הראשון היינו חשודים בפרשה, ועכשיו זה נעשה חמור יותר" אמרה אימה
"מה יעשו לכם?" שאלה ג'ן, המומה מהכל
"אין להם הוכחות, וגם לא יהיו כי אלה לא אנחנו, לכן לא יעשו לנו שום דבר רציני, אבל יזמינו אותנו לחקירה שוב ואולי למשפט" אמר ג'ון
"בבקשה, אחנו מבקשים שתבטחי בנו ותהיי איתנו" אמה הביטה בה במבט אוהב אך מבוהל
"אני לא חושדת בכם, הירגעו" אמרה ג'ן ונימה מנחמת נשמעה בקולה, "אנחנו נראה לשוטרים האלה מה זה" היא צחקה, וכך גם הוריה.
היא אף פעם לא חשדה בהם, ועכשיו זה מסביר את ההתנהגות המוזרה של הוריה.
לאחר שיחה קצרה בין השלושה, ג'ן קמה והלכה לחדרה.
היא הייתה מותשת. נמאס לה מהכל.
היא נשכבה על מיטתה והחלה להרהר קצת.
'למה אין לי משפחה רגילה כמו של לואיס?' היא שאלה את עצמה
'שלושה בנים, אישה אוהבת ודואגת. בלי החיים המוזרים האלה שיש לנו'
'לפחות הוא כמו דוד בשבילי'
'הוא מכיר את משפחתי יותר טוב ממני, הוא יודע תמיד איפה אנחנו ומה נעשה' היא גיחכה, אך לפתע נעצרה מהכל.
היא התיישבה על מיטתה וחזרה על המחשבה האחרונה שעברה בראשה, אך הפעם בקול,
"הוא מכיר את משפחתי יותר טוב ממני" היא אמרה כשפניה מביאים דאגה מסוימת, "הוא יודע מה נעשה... ואיפה אנחנו"
ג'ן פתחה במהירות את דלת חדרה, שסגרה קודם לכן, ורצה לעבר הוריה.
"זה לואיס!" צעקה היא
להתראות לכולכם. אני אחזיר תגובות כשאחזור מהצפון, היום ומחר אני אצטרך להתארגן וכל הדברים האלה.
אני אתגעגע לקוראי החביבים ^.^
תגיבו!
אוהבת,
סופי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
